פרק 2 – חלק 1

התנגדות רבה נשמעה בקרב הקהל לגזר הדין הקשה שניתן לאומנת של יוליה שהואשמה במותה פה אחד על ידי השופט.
" לא , אנחנו לא ניתן לך להושיב את האומנת של יוליה בכלא. בשום פנים ואופן אסור היה לך להרשיע אותה, זאת פשוט טעות! האומנת שעכשיו קראת לה רוצחת , היא אדם שיוליה בשבילה הייתה כל עולמה וחייה. עכשיו אתה פשוט נותן לאישה שלא עשתה שום דבר ולא גרמה למוות של אף אחד. לא של רומיאו , לא של יוליה." אמרו הקולות שהתנגדו לכך שהאומנת שטיפלה ביוליה מיום היוולדה לשבת בכלא על מעשה שבכלל לא ביצעה, למה שהאישה הטהורה הזו תהיה בכלא על עוול בכפיה.
" אני רואה בחומרה רבה את מעשי האומנת , אשר ראתה והייתה עדה לכך ששניהם נפגשים , אני לא יכול להתעלם מאחריות הרבה שהיא הייתה צריכה ליטול על כתפיה. לכן אין מנוס מלהכריז עליה כאל הרוצחת של רומיאו ויוליה." אמר השופט פה אחד.
" זה לא יכול להיות האומנת, כבר אמרתי לך מי אשם , לא? זה הכומר, ודי כבר להאשים את האומנת במשהו שהיא לא עשתה! זה כאילו אתם מחכים לטפול האשמות שווא על מישהו שבכלל לא היה בעניינים כאשר רומיאו ויוליה שמו קץ לחייהם ." אמר מר קפולט בתוקף.
" שקט שיהיה בבית המשפט , אמרתי לכם להיות בשקט!" קרא השופט בתוקף ודפק בפטיש הדין לכך שיעשה שקט מוחלט באולם.
" איך זה יכול להיות שאתה מטיל בי את האשמה? אני לא עשיתי שום דבר ליוליה , בחיי שהיא לא נפגעה בגללי , אני לא גרמתי לה להיפגע. היא הייתה בשבילי כמו בת. " אמרה האומנת בבכי.