מציאות אחרת-פרק 2- סדין מעופף

״אבא נעלם!״ היא אמרה בנשימה אחת קטועה.
״מה זאת אומרת אבא נעלם?!״ שאלתי בנימה חוקרת וחשדנית.
לאימא לא היה מה לענות לי. היא הסתובבה והלכה. היא הורידה במהירות את המעיל מהקולב שליד דלת הכניסה והחזיקה אותו על ידה השמאלית. היא פתחה את הדלת בעוצמה ונעצרה לרגע, היא הנידה בראשה תוך כדי שהסתובבה לקחת משהו. לא הבנתי איך היא עשתה את זה כל כך מהר. היא הלכה בהליכה מהירה, כמעט בריצה לחדר השינה שלה ושל אבא. שמעתי המון רהיטים זזים בבת אחת מבהילה. פערתי את עיניי ועשיתי תנועה עם הידיים שאומרת מה לעזאזל ברגע שיצאה עם חרב קשורה בחגורה חומה ובלוייה למותניה. מהיכן השיגה את החרב?! ״אימא מה לעזא-״ היא יצאה כבר דרך הדלת בטריקה לפני שסיימתי לומר את כל המשפט. החלטתי שאני לא מוכנה להישאר בבית במצב הנתון.
אז הורדתי גם אני את מעילי מהקולב ורצתי לחדר שלי.
לקחתי את המגפיים שאבא קנה לי ומטרייה כי ירד גשם בחוץ.
ורצתי החוצה.
התבוננתי בעשב, בגדר החלודה של הגינה אבל עיניי בחנו משהו אחר.
חיפשתי לאן לפנות, לא היה לי מושג לאן אני הולכת.
התחלתי לרוץ במורד הרחוב והחלקתי אך קמתי מיד.
ראיתי צל מוזר בסמטה והחלטתי ללכת לבדוק מה קורה שם.
רצתי ונעצרתי כאשר ראיתי נער בגילי לבוש בבגדים שחורים והחזיק שתי חרבות בידו.
הסתכלתי עליו והוא עליי ויכולתי להבחין בפצע על אחת מזרועותיו, שיערו הבלונדיני היה רטוב ודביק ומכוסה בחומר אדום וסמיך-דם, בעיניו היה אש, בוערת מסביב לעישוניו ומסתירה את התכלת של עיניו, הוא הסתכל סביבו במבטים מודאגים. ״איך את רואה רואה אותי?!״ ודקר מקרוב משהו שנראה כמו סדין לבן ועדין שריחף! פתאום חומר ירוק מזוויע יצא מהמקום בו דקר אותו הנער, רציתי להקיא את נשמתי באותו רגע אבל אז הרגשתי שמשהו דחף אותי אחורה ונשך את זרועי כשנפלתי, זה היה עוד סדין מרחף בעל דם ירוק. סימן מבעבע של שיניים המחוברות ללסת ענקית נחתם על זרועי והכאב היה בלתי נסבל, נאבקתי אך הרגשתי לפתע שאני מאבדת את כוחותי, העולם מטושטש יותר. מהדברים האחרונים שראיתי אני זוכרת בבירור שפה נפער דרך הסדין, פה בעל שיניים צהובות וענקיות ורגע לפני שהסדין בלע אותי בשלמותי, דם ירוק ניתז עליי דרך הסדין כשחרב ארוכה וחדה דקרה אותו ואז איבדתי את הכרתי.