פרנואידית-מקדמה

ישבתי רועדת. מכורבלת בשמיכה שלי. הרעם נשמע בחוזקה, מכה אותי מכל צד אפשרי.
התכווצתי.
כאילו הרעם היכה בי. תחושת כאב עברה בכל גופי.
אילו לא הייתי הולכת לנמל! אילו דני, בת דודתי וחברתי הטובה, לא הייתה שם…
תחושת הפחד המוכרת אחזה בי.
אני, הילדה שמסתובבת עם הבריונים של השכונה,
אני, הילדה שנכנסת לבית קברות בלי חשש,
אני, הילדה עם הביטחון העצמי הלא-הגיוני.
אני הילדה שכולם סובבים סביבה,
אני הילדה שכל הזמן הולכת ו\או מארגנת מסיבות,
אני ה-ילדה, ש-כ-ו-ל-ם הכירו..!
מה איתי עכשיו? הילדה הזאת קיימת בי עוד? היא לא נטשה אותי?
אני לא בטוחה כי אני… השתנתי. נהפכתי לאחרת..
מי אני??
פרנואידית..
הברק מופיע. אוחזת בי אימה שלא נודתה לי מ-15 שנות חיי.
מה את מפחדת? תוקפת אותי המחשבה של הילדה האחרת, השונה, הישנה, כולה ביטחון!
תאספי את הביטחון שקיים בך ותתמודדי עם זה!
אבל… אני נאבקת בין מחשבותיי,
אוקי! ביטחון, אמרתי והתכוונתי לצאת ממיטתי שבבית החולים שמשום מה כבר מאוסה עליי, אלא שאז, נשמע הרעם, שריסק כל טיפת ביטחון שעוד אכשיהו התקיימה בי.
התיישבתי מיטה, מפוחדת, עלובה, זועקת לעזרה במחשבותיי.
הצילו, מחשבה אחת נכלאה בראשי, תוציאו אותי מבית הכלא הזה, שאני כלואה בו מאז הפיגוע!
ה-צ-י-ל-ו-!