פניתי לדרך שגויה פרק 9 חלק 2 אחד לפני האחרון

-דרור-
עמדנו שלושתנו בסמטה חשוכה. אני, בני, ואבי מורדכי.
"דרור" לחש אבי, והניח את ידו על כתפי.
"תעיף את היד שלך" כעסתי, ומשכתי את כתפי.
"דרור…"רמז בני שתגובתי מוגזמת.
"תשתוק בני" צעקתי. הוספתי"אז ככה אתה נראה במציאות אה? דמיינת אותך יותר מגעיל" אמרתי בקול מעליב.
"אני מצטער" הצטער בני בפני מורדכי.
"אין לך על מה בני, תפסיק לעצבן אותי" הוצאתי את כעסי על בני.
"זה בסדר בני" אמר מורדכי.
"בדיוק" כעסתי.
"הכי קל לכעוס, אי אפשר לחשוב אפילו שהסיבה שלא ראיתי אתכם מוצדקת, זה קשה מדי לא משנה מה תהיה הסיבה, למרות שהגנתי אליכם" הסביר מורדכי.
"זה לא משנה מה התירוץ שלך, והאמת זה לא מעניין אותי" זעמתי. "אני כאן רק כדי לתפוס את יאן, כי יש לנו מטרה משותפת, לצערי" הדגשתי את המילה לצערי.
"אפשר כבר לדבר על התוכנית בהרחבה?" שאל בני מותש.
"כן" השיב מורדכי לדבריו של בני.
"תתחיל" אמר בני למורדכי.
"אז ככה…יש לי את הכתובת של יאן, אני יודע איפה הוא גר, אבל הוא חכם הוא יודע שאנחנו יכולים להגיע אליו, או עומדים להגיע אליו. אז לכל מקרה הוא ישנה את המיקום שלו לביטחון שלו" הסביר מורדכי.
"איך זה עוזר לנו בדיוק לתפוס אותו?" שאלת בקול מזלזל.
"דרור אתה מוכן להרגיע טיפה?" שאל בני בכעס.
נאנח דרור.
"יופי" אמר בני. הוסיף"תמשיך מורדכי."
"הצלחת להשיג גם את הכתובת החדשה שלו, הוא עובר אליה עוד יומיים" אמר מורדכי.
"אם ככה…למה אנחנו לא מגיעים למיקום הישן שלו?" שאל בני בחוסר הבנה.
"אתה יודע בני, יש משפט חכם ששמעתי, איך הולך?" ניסה מורדכי להיזכר. המשיך את דבריו"על מנת להיות בלתי ניתנים להחלפה, אתם חייבים תמיד להיות שונים. אתה מבין מה זה אומר?"
"לא" אמר בני.
"זה אומר שזה צפוי מדי, הוא ידע שאנחנו יכולים להגיע, הוא בכוונות, הוא תמיד מוכן. חלק מהדברים האלה הפכו להיות אינסטינקט אצלנו. באימונים שלנו, בכל דבר שלימדו אותנו, אז זה פשוט הפך ל'אינסטינקט" הסביר בהרחבה.
"יכולת פשוט להגיד שזה תוכנית לא טובה" המשכתי לכעוס.
התעלם מורדכי מדבריו ואמר"לכל אחד יהיה תפקיד. בני אתה תהיה תפצה בו כל הזמן, אנחנו חייבים לתפוס אותו בלילה שהכל שקט, להצליח לתפוס אותו שהוא יוצא מהבית שלו בערב."
"יכול להיות שהוא לא תמיד יצא מהבית שלו בערב" אמרתי.
"כל בנאדם מטייל מתישהו בלילה, הוא הולך לאיפשהו, אבל הוא תהיה בטוח שהוא יצא בלילה, הוא אוהב את השקט, את האוויר הטוב, במיוחד אוויר טוב כמו שיש פה בנו יורק" חייך מורדכי.
"אז אני יהיה אחראי לצפות בו, ולדווח לכם על כל צעד שלו, מה התפקיד של מורדכי?" שאל בני סקרן.
"לא בטוח שאני יצליח לעצור אותו ולתפוס אותו, אז אפשר להגיד שאתה החיפוי" הצביע מורדכי עלי.
"מה זאת אומרת?" שאלתי בחוסר הבנה.
"יש מצב שאתה תצטרך ללכוד אותו" גמגם מורדכי.
"איך בדיוק?" שאלתי.
"אל תדאג לזה" אמר מורדכי.

-דורית-
"הרופא אמר שאת צריכה לנו אמא" אמרה בתיה בקול דואג.
"אבל אני רעבה" הנחתי את ידי על הבטן כסימן לרעב.
"אני יכין לך" התרגשה בתיה.
"מה תכיני?" שאלתי מסוקרנת.
"הפתעה" אמרה בתיה.
"שהיה" הסכמתי.
"אני שמח, שאת בסדר" אמר רון וחייך.
"כן, אני בסדר" אמרתי בקול מאושר.
"למרות שהילדים שלך לא חזרו מאתמול" אמר רון בקול חושד.

-פלשבק-
הטלפון שלי נשמע מצלצל. הבטתי טלפון. מספר לא מזוהה הופיע על הצג שלי. עניתי לטלפון.
השיחה התנהלה כך:
דורית: הלו?
מורדכי: יכול להיות שזה ישמע קצת פתאומי אבל…
דורית: מורדכי?
מורדכי: כן!
דורית: דני בסדר?
מורדכי: כולם בסדר. כלום יושבים פה איתי, אנחנו מסתכלים באלבומים.
דורית: אל תשקר, בני ודרור כבר דוחים אותי כמה ימים. בכל פעם שאני מתקשרת,הם אומרים שבני יושן או יצא להסתובב, אבל אני יודעת שהם משקרים. הם אמורים לחזור הערב, הם יחזרו?
מורדכי: הם יהיו אצלי קצת. אנחנו מדברים, מכירים אחד את השני. אם זה בסדר מצדך שהם ישארו אצלי?
דורית: דני ודרור באמת בסדר? וגם בני?
מורדכי: כולם בסדר. גם בני פה, הוא בחור נחמד, מאוד מצחיק.
דורית: כן…
מורדכי: תודה דורית.
דורית: מוזר לשמוע את הקול שלך אחרי כל כך הרבה שנים, הוא קצת השתנה.
מורדכי: הזדקנתי.
דורית: תגיד לדני לדבר איתי באפשרות הראשונה.
מורדכי: אני יגיד לו שיסמס לך, או יתקשר אלי.

-סוף פלשבק-
"אמרתי לך הם יהיו קצת איתו ויחזרו" אמרתי.
"ודני שלח לך הודעה?" שאל רון.
"כן" אמרתי.

-רון-
הגיע הלילה. הגענו למקום המגורים שיאן עומד לעבור אליו.
"אתה תעמוד כאן" הסברתי לדרור, והצבעתי על השיחים.
"זה מקום טוב לחיפוי?" שאל דרור.
"אתה בין השיחים פה, הוא לא יראה אותך" אמרתי בקול בטוח.
"מה איתי?" שאל בני.
"אתה תעמוד פה" הצבעתי על העצים והתחלתי ללכת לכיוונם.
"אתה מרגיש מוכן?" שאל בני את דרור תוך כדי הליכה אל העצים.
"יותר מתמיד" אמר דרור בביטחון.
"יופי" חייכתי.
"הנה בדיוק כאן" הצבעתי על האדמה בין שתי העצים.
"תן לי שנייה לבדוק" נעמדתי בין שתי העצים וכיוונתי את המשקפת אל הבניין.
"נו?…" שאלתי חסר סבלנות.
"שנייה…" אמר בני וסובב את העדשה. הצליח בני לראות בבירור את כל הסביבה.
"זה טוב לך בני?" שאל דרור.
סימן בני בידו שהכל מעולה.

"היום הזה הגיע אלי, הערב הזה הגיע אלי, אבל אנחנו לא הולכים לעשות משהו רע אלא רק לעזור למשטרה לתפוס אותו בעצמה, אנחנו לא נפסיד פעמיים אל תדאג." הוספתי"אנחנו הולכים להמשיך את מה שאתה היית אמור להתחיל, ואנחנו נצליח" נישקתי את ראשו, ויצאתי מהחדר.

-דרור-
לקח מורדכי את מכשיר הקשר ושאל בלחש"כל אחד מוכן?"
"מוכן" מוכן השיב בני.
"מוכן" השבתי.
"אתה רואה איזשהו סימן?" שאל מורדכי במכשיר הקשר את בני.
"לא" ענה בני.
"יכול להיות שזה ייקח קצת זמן" אמר מורדכי.
"מה אתה אומר" התנשאתי, וגילגלתי את עייני.
"שתוק כבר" אמר בני בקול פוקד, והניח את ידו על אפו כסימן לשקט.

-דני-
נשמעו צפצופים ממכשיר ההנשמה של דני.
"?You can hear it" שאלה האחות את האחות האחרת.
"It comes from the third " אמרה האחות השנייה.
"I will check " אמרה האחות והלכה לבדוק.
הלכה במורד המסדרון. נכנסה אל תוך חדרי.
"Danny" קראה בשמי על מנת לוודא אם אני ער.
"Dinah" קראה לאחות השנייה. הוסיפה"Call the doctor. He could have changed the injured Danny."

-דרור-
"אני רואה אותו יוצא מהבניין" אמר בני, והרחיב את הפוקוס במשקפת.
התחיל מורדכי ללכת לכיוונו.
"הוא יוצא מהבניין" לחש בני.
"תלמיד יותר את הקול בני" אמרתי בקול מפוחד.
הגיע מורדכי אל הבניין. שלף מורדכי אקדח. עמד מורדכי אם הגב כלפי הקיר שהוא אוחז בידו אקדח.
"הוא מתחיל לרדת במדרגות" לחש בני למורדכי בקול מפוחד.

-אלי-
"what's up?" שאל הרופא את האחות.
"I don't know" אמרה האחות מבוהלת.
התחלתי להזיז את עיניי.
"Is keeping your eyes" שמח הרופא.

-דרור-
"הוא מגיע אליך מורדכי" לחש בני בפחד.
"שלא תעז לירות שהכל ילך לפי התוכנית, הכל יהיה בסדר שלא תפחד ממה שיקרה" אמרתי בקול מיובש.
"הוא מגיע" לחש בני.
זז מורדכי מהקיר. כיוון את אקדחו אל יאן. מביט רון לצדדים, אך לא רואה את יאן.
"חשבתם שתצליחו לעבוד עלי?" שאל יאן בזלזול.
"איך הגעת לפה?" שאלתי בחוסר הבנה את יאן.
"טריק ישן" חייך חיוך ממזרי, ושלף את האקדח.

-אלי-
פקחתי את עייני לאט-לאט.

-דרור-
"אתה הולך להרוג אותי?" שאלתי.
"כן" לחש, והנהן בראשו כסימן לאישור.
"בבקשה…אני מתחנן ש…" לחץ יאן על ההדק.
נשמעה ירייה חזקה. היירייה פגעה בבטני. לחץ יאן פעם נוספת על ההדק. ירייה נוספת פגעה בבטני. כיוון את האקדח אל הלב. לחץ על ההדק. פגע הייריה בלבי. נפלתי על הרצפה. החל יאן לברוח.

-אלי-
פקחתי את עיניי לגמרי.
"איפה אח שלי? איפה בני?" שאלתי בקול צרוד ומיובש. אני מתקשה לדבר.