פניתי לדרך שגויה פרק 8 חלק 2

אני חושב שהבנתי משהו בטוח על החיים, שאתה מחכה למזל הוא לא מגיע אתה צריך לעזור לו להגיע.
-דרור-
"מורדכי" קראתי שוב בשמו על מנת להיות בטוח.
הביט מורדכי לעברנו. קמתי על רגליי. התחיל מורדכי לברוח.
"בוא" אמרתי לבני בקול לחוץ, והתחלנו לרוץ אחריו.
מורדכי פנה ימינה במסדרון הראשון, התחלנו לרוץ אחריו. הוא ירד במדרגות אל הקומה הראשונה.
"לך אתה במעלית" אמרתי בחצי צעקה לבני.
"אוקיי" אישר בני, ורץ לכיוון המעלית.
ירדתי במדרגות אל הקומה הראשונה. הבטתי לצדדים בניסיון לראות אותו, אך לא הצלחתי להבחין באף אחד. יצאתי מבית החולים במהירות. הבטתי לצדדים, אך לא הבחנתי באיש. נשמתי נשימות כבדות. המצח שלי התמלאה בזיעה, ניגבתי את הזיעה אם גב היד. נכנסתי חזרה אל בית החולים.

-בני-
"אני מצטער שלא הצלחתי לעצור אותו ולדבר איתו" אמר דרור לאלי. הוסיף"הלוואי שתפתח את העיניים שלך, הלוואי שאתה שומע אותי" זלגה דמעה מעיניו. המשיך לדבר אל אלי בתקווה שהוא שומע אותו"הלוואי שלא היית כל כך אמיץ, ש…" הרגיש דרור מחנק, לא יכול להמשיך לדבר. יצא דרור מהחדר. ניגש אל מתקן המים, לקח כוס פלסטיק שהייתה מונחת על מתקן המים. מילאה את כוס המים, הלכך אל הכיסא והתיישב. שתה את כוס המים במלואה.
"העיניים שלך דומעות" הערתיי פתאום.
"איפה היית עד עכשיו?" שאל דרור בדאגה וחשדנות.
"חיפשתי את אבא שלך" אמרתי בחיוך.
"עכשיו אם לא שמת לב ערב" התנשא.
"בוא נגיד שהחיפוש שלי קצת התארך" אמרתי בצורה לא ברורה וחייכתי.
"אני לא מבין" אמרדרור מבולבל.
"הצלחתי להגיע אליו" חייכתי חיוך של הצלחה.
"מה?" שאל דרור מופתע.
"כן" הנהנתי בראשי בחיוב.

-פלשבק-
"נו כבר תגיעי לקומה הראשונה" לחשתי לעצמי.
נפתחה דלת המעלית. יצאתי מהמעלית. הבטתי לצדדים, הצלחתי לקלוט בזווית העין שלי בחור רץ, הבנתי שזה מורדכי. התחלתי לרוץ אחריו.
"תעצור" צעקתי לעברו.
דחף מורדכי את עגלת האחיות לעברי מבלי להביט לאחור. הדפתי את העגלה בבעיטה. נפלה העגלה על הרצפה והמשכתי לרוץ. התחלתי לרוץ אחריו ללא הפסקה ברחובות. התחלתי להתקשות לנשום, אך המשכתי לרוץ בכל זאת.
"בבקשה תעצור" התחננתי בפניו.
המשכתי לרוץ.
"אני חבר טוב של הבן שלך" צעקתי לעברו, בזמן שאני רץ אחריו. הוספתי בחוסר נשימה"אני יודע מי פגע בו."
עצר מורדכי.
"אני יגיד לך" שכנעתי אותו.
הסתובב מורדכי. התקרב לעברי. השתיקה שעברה בינינו סימנה לי להתחיל לדבר.
"חכה שנייה, אני יגיד לך" אמרתי מותש, אחזתי בברכי והתחלתי לנשום נשימות כבדות.
"מי פגע בו?" שאל ישר ולעניין.
אחזתי בבטני מחוסר נשימה ולחשתי בקול מיובש"מישהו בשם יאן."
"איך קוראים לך אמרת?" שאל.
"בני" אמרתי. הוספתי" אפשר ללכת לדבר איפשהו על הכל?" שאלתי מקווה לתשובה חיובית.
הנהן בראשו כסימן לאישור. חייכתי.

-סוף פלשבק-
"אתה תותח" פרגנתי.
"אני יודע" השוויץ בני.
"מה קבעתם?" שאל בסקרנות, ופרש את ידיו לצדדים.
"בוא נגיד ש…אנחנו יודעים איפה הוא גר" קרץ בני.

-המשך פלשבק-
"מה הסכסוך שלכם?" שאלתי בהתעניינות, ולגמתי שלוק מכוס התה.
"יש לנו עבר בעייתי" שתה שלוק מכוס התה.
"לקחת לו דבר חשוב, לקחת לו את אח שלו" אמרתי.
"אתה לא יודע הכל" כעס.
"אז מה קרה?" שאלתי, ושתיתי שלוק גדול יותר מכוס התה.
"הוא גרם לי לנטוש את המשפחה שלי" אמר בקול מתחרט.
"בגלל זה גרמת לו לאבד אח?" שאלתי בקול מזלזל.
"לא בגלל זה" אמר.
"אז…?" שאל בני, והזיז את ראשו קדימה.
"אח שלו הוא זה שניסה לפגוע בי, בכל פעם הצלחתי לעצור אותו וריחמת עליו" עצר ושתה שלוק מכוס התה מקושי לדבר. המשיך" אבל פעם אחת הגיע מצב, שבוא כבר לא יכולתי להשאיר אותו בחיים."
"למה?" שאלתי מסוקרן.
"הוא הצליח להגיע אל המשפחה שלי, הפעם אם לא הייתי עוצר אותו הייתי מאבד את כולם" אמר.
"אה…" הבנתי הכל.
"הוא לא השאיר לי ברירה" לגם שלוק גדול יותר מכוס התה.
"ואז יצרת לעצמך אויב בשם יאן" אמרתי בקול מבין.
"בדיוק" אישר את דבריי.
"אבל איך הפכתם להיות אויבים?" שאלתי מסוקרן.
"אתה בטח לא יודע, אבל בוא נגיד שנלחמתי למען המדינה שלנו, גם אחרי הצבא בצורה שונה" אמר. המשיך להסביר"הסתכסכנו שמה, הוא סולק בגללי ואיבד שליטה על עצמו נגיד ככה."
"Check please" אמר מורדכי למלצרית, והרים את ידו.
"O.K." אמרה המלצרית.
"דני במצב קשה בגללו" אמרתי בקול מאשים.
"אני יודע" אמר.
"גרמת להרבה צרות לילדים שלך, היית צריך לשמור איתם על קשר איכשהו" המשכתי להאשים, והצבעתי עליו.
"אין לך זכות לשפוט אותי" כעס. הוסיף "בן כמה אתה 18?" שאל בזלזול. המשיך לכעוס"אפילו עוד לא עשית צבא, מה אתה מבין?" שאל בצעקה.
התבוננות בנו האנשים מסביב.
"בסדר, תירגע" לחשתי.
"זה לא מה שרציתי" גמגמם, ושתה שלוק מכוס התה.
"אני יודע, אני מצטער" הבעתי חרטה.
"עמדתי למצוא דרך לסיים את זה, ולהגיע אליכם, לא האמנתי שאתם תגיעו אלי קודם" אמר בקול מתחרט.
הגיעה המלצרית. הניחה את החשבון על השולחן.
"Thank you very much" אמרתי למלצרית בחיוך.
חייך מורדכי אל המלצרית.
"יש דבר אחד שיותר מפחיד אותי, שהיה לו הזדמנות להרוג את כולנו והוא לא פגע בנו" אמרתי.
"הוא החזיר לי באותו צורה, הוא פגע בבן שלי במקום שבו פגעתי באח שלו" הסביר מורדכי.
"הבנתי" אמרתי. הוספתי"מה התוכנית שלנו?" שאלתי.

-סוף פלשבק-
"שיחה ארוכה"הייתה לכם" אמר דרור בציניות.
"כן…" חייכתי.
"אז מה התוכנית?" שאל דרור מסוקרן.
חייך בני.