פניתי לדרך שגויה פרק 7 חלק שני

"יש שלושה סוגים של אנשים: אלה שרואים, אלה שרואים כשמראים להם ואלה שלא רואים."
אני לא שייך לשום קבוצה מפה. אני שייך לקבוצה אחרת אני שייך אלה שרואים שצריך לראות.

-דרור-
"מה זאת אומרת לא אבא שלי?" שאלתי מבולבל.
"English please" אמר החוקר.
"?what do you mean not my father" שאלתי בחוסר הבנה.
"It's your father" אמר החוקר, הניח תמונה על השולחן.
"It's impossible" אמרתי בקול בטוח.
"?why" שאל החוקר.
"'All clues lead to him" אמרתי.
"?How many years did you see him" שאל החוקר כדי להבין.
"Ten years" הרגשתי מטופש במילולתיי.
"אולי בגלל זה" אמר החוקר בהתנשאות וגיחך.
"?So. .. He said he's our dad" שאלתי מבולבל.
"To avenge your father" הסביר החוקר.
שתקתי. הייתי המום ממילותייו.
המשיך החוקר להסביר" Your father killed his brother. In the same place that your brother was shot. He returned the same way."
"It may not be" התעקשתי שהחוקר טועה.
הניח החוקר שתי קלסרים. בקלסר הראשון היה תמונה של מורדכי אבל בשם אחר בשם יאן. בקלסר השני הופיע השם מורדכי, בקלסר זה מצויינים שמותינו.
"הוא שיחק בנו הכלב" כעסתי.
"Although I don't understand Hebrew and. .. I cursed him" אמר החוקר בציניות.
"yes" חייכתי חיוך מזויף.

-בני-
ישבתי ליד מיטתו של דני. הוא היה נראה במצב נורא. הוא היה מחובר למכונת הנשמה.
"אתה תהיה בסדר" דמיינתי שהוא מקשיב לדבריי. הוספתי"אני ואתה עומדים להתגייס לצבא, למה שהכי רציתה בשום פנים ואופן על תמות ותוותר על כל החלומות שלך" אחזתי בידו. המשכתי לדבר אליו"אתה תשרוד את זה. אתה חזק" זלגה דמעה מעיניי.

-רון-
"ומחר אי כבר תוכל להשתחרר?" שאלתי.
"כן" אישר הרופא.
"יופי" חייכתי. הוספתי"תודה רבה לכם על הכל."
"זה העבודה שלנו" אמר הרופא וחייך.

-דרור-
"זה מה שהחוקר אמר לך?" שאל בני מבולבל.
"כן" אמרתי.
"מה אנחנו מתכוונים לעשות?" שאל בני.
התחלתי להסביק" הפעם נתחיל מההתחלה לסוף, לא מהסוף להתחלה." המשכתי להסביר"החוקר נתן לי את הכתובת של אבא שלי, אנחנו חיביים ללכת לשמה עוד היום."
"למה כל כך דחוף ללכת לשם היום?" שאל בני בחוסר הבנה.
"כי הוא משנה את הכתובת שלו כמעט כל שלושה ימיים" הסברתי.
"אין לי כוח לזה" התלונן בני.
"יש לנו ברירה?" שאלתי בחצי צעקה.
"אין לנו" לחש בני.
"יופי" אמרתי.
"אבל למה כל כך חשוב למצוא אותו עכשיו?" שאל בני בסקרנות.
"דרכו נמצא את מי שאחראי למצב של דני, את יאן" השבתי.
"אני, לא חושב שחשוב למצוא אותו" גמגם בני בפחד מתגובתו של דרור.
"לא מעניין אותי מה אתה חושב" צעקתי.
"Quiet please" כעסה האחות.
"חייבים למצוא אותו" הנמכתי את קולי לדבריי האחות.
"אנחנו לא צריכים למצוא אותו" הרים בני את קולו כדי להבהיר את דבריו ברצינות.
"אנחנו חייבים" הדגשתי כל מילה. הוספתי"תקשיב לי" הנחתי את ידי על כתפו.
"לא הבנת" ניסה בני לרמוז.
"מה לא הבנתי?" שאלתי מבולבל.
"אנחנו לא צריכים למצוא אותו, כי הוא ימצא אותנו" חייך בני.
"לא הבנתי" כעסתי מדברייו הלא ברורים של בני.
הביט בני בתמונה שבידו"אנחנו לא צריכים למצוא אותו, כי הוא ימצא אותנו" סיים את דבריו בחיוך.
הפניתי את ראשי הצידה ושאלתי בכעס"על מה אתה מדבר?"
"תסתכל" סימן בני אם ראשי לאיפה להסתכל.
הזזתי את מבטי, לקחתי את התמונה מידיו של בני, הבטתי בבנאדם. היה קשה לזהות אם זה הוא. הייתי חייב לבדוק את זה איך שהוא.
"מורדכי" קראתי בשמו כדי לוודא.
הזיז את ראשו לצדדים בפחד.
הבטנו אני ובני אחד בשני. חייכנו.