פניתי לדרך שגויה פרק 2

הייתי חייב לעלות עוד פרק בגלל ההשראה.

"האנשים המצליחים בעולם הזה יוצאים ומחפשים את הדברים שהם צריכים ובמידה והם לא מוצאים אותם, הם יוצרים אותם."
אני מרגעש שהמשפט הזה נכתב עלי כי הצלחתי להשיג את מה שרציתי.

-כעבור שבועיים-

-דני-
עמדנו שלושתנו בשדה התעופה אני בני ודרור.בהתחלה היה קשה לשכנע את דרור והוא לא רצה לבוא ופחד מהדברים שיגלה אבל בסוף הוא הבין שאי אפשר כל החיים להשאיר את הכל ללא תשובה. בני הבטיח לי והוריו השתכנעו די מהר בכל זאת הוא כבר בן שמונה עשרה, וגם אני יהיה עוד מעט. אני ובני הרגשנו טוב לצאת למסע הזה כי סיימנו את הלימודים בהצלחה.
"פעם ראשונה שלך במטוס?" שאל בני את דרור בלגלוג.
"פעם ראשונה שאנחנו טסים באופן עצמאי למדינה זרה, לחפש את אבא שלנו שאנחנו לא יודעים מי ומה הוא" אמר דרור בקול מתנשא על בני.
התעלם בני מדברי דור ושאל בחוסר סבלנוצ"מתי המטוס הזה מגיע כבר?" הסתכל בני בשעון על ידו.
"אמא שלכם הייתה דווקא נראית רגועה" אמר בני.
"אולי…" אמר דרור באדישות.

-דורית-
ישבתי ליד כיסא הנהג. רון החליט לנסוע חזרה הבייתה.
"אבא אתה מוכן לנסוע כבר?" שאחה בתיה בחוצפה, ושמה את האוזניות של הטלפון על אוזניה.
"אני מקווה שהם לא ימצאו אותו? אמרתי בקול מקווה.
"זה המסע שלהם, הם היו עושים את זה בסוםו של דבר" לחש רון בקול מעודד, והניח את ידו עח ברכיי.
"אתה לא מבין" לגלגתי בדבריו.
התניע רון את האוטו…נסע רון…

-בני-
ישבנו במטוס ודני הצליח להרוויח לשבת ליד החלון.המטוס החל להמריא.
"יש פה נוף יפה" אמר דני בקול מתגרה וחייך חיוך ממזרי.
"מי ישמע מה אתה רואה? את העננים" התחכמתי וחייכתי.
"אני ליד החלון' רואה את הנוף ונהנה" זמזם דני וחייך חיוך מתגרה
"טוב…שתוק-שתוק כבר" נהם דרור בקול חסר סבלנות.
"תירגע" אמרתי וסובבתי את עייני. "אתה לחוץ?" שאלתי את דני בהתעניינות.
"לא…קצת…קצת הרבה…הרבה מאוד…"אמר דני וגיחך.
חייכתי ואמרתי בקול מעודד"חוץ מזה שנעשה חיים משוגעים, גם נמצא את אבא שלך אל תדאג."

-בתיה-
ישבתי על כיסא השולחן, שומעת מוזיקה בעזרת האוזניות בזמן שאני שוצה כוס מים.
אני מביטה על הסלון ורואה את אבי יושב בפרצוף מדוכא, מזיזה את ראשי ורואה את אמי שוכבת על הספה מדוכדכת. היה אפשר לראות שהיא לא מרוצה מהבחירה של דני ובמיוחד לא מהבחירה של דורי שהצליח להשתכנע ולסוע גם.
אני זוכרת גם כמה היה לה קשה לשמוע שדרור גם החליט לנסוע.

-פלשבק-
עומדת אמי במטבח ומבשלת. אני יושבת על הכיסא ואוכלת סנדוויץ טעים. מגיע דרור אל המטבח.
"אמא יש לך שנייה?" שואל דרור ונראה מעט מפוחד.
אני ממשיכה לאכול את הסנדוויץ. מפסיקה אמי לרגע את הבישולים.
"מה?" שאלה דורית אמי.
"אני פשוט יגיד" ניגש דרור ישר ולעניין ושיחק בידיו.
"להגיד מה?" שאלה דורית אמי בחשדנות.
"החלטתי…החלטתי לנסוע עם דני" נראה דרור לחוץ.
הפסקתי לאכול את הסנדוויץ, נראיתי המומה. אמי נראתה המומה. ללא מילים אמי דורית ניגשה לחדרה והשאירה את הגז פתוח, קמתי ממקומי וסגרתי אותו.

-סוף פלשבק-

-בתיה-
סיימתי לשתות את כוס המים. ניגשתי אל המראה' הסתכלתי על שערי החלק. ראיתי שאני שוב צריכה לצבוע שערי לבלונד כי מתחילים לראות שערות חומות. הלכתי אל חדרי.

-דרור-
הגענו למלון והערב גם הגיע. המלון היה נראה מפואר, הלובי היה מאוד גדולב ויפה.אחרי שהמתנו שעה שלמה בלובי וחיכינו לקבל את החדר. אמרו לנו שהחדר מוכן. שמחנו שסוף סוף אפשר להיכנס לחדר ולנוח. עלינו במעלית
אל הקומה ה-2. פתחנו את החדר בעזרת הכרטיס. בני פתח את חדרו. אני ודרור היינו מרוצים. בני נכנס אל החדר שלנו בשמחה.
"איזה חדר פצצה קיבלתי אם נוף ישר לבריכה" אמר בקול מרוצה, וקפץ על המיטה.
"משוגע" אמרתי וחייכתי.
"גם לנו יש נוף לבריכה לא קיבלת חדר מיוחד" אמר דני.
"כן אבל לי יש חדר לבד, אתם קיבלתם חדר אם מיטה זוגית, אתם ישנים ביחד" אמר בני וחייך חיוך מתגרה.
"טוב יאללה אני מת לנוח, בני עוף מפה" אמרתי והצבעתי על הדלת.
"מה לישון? בוא נירד קודם לאכול ארוחת ערב " אמר דני.
"אני בעד דני" אמר בני וחייך
"טוב אבל קודם מקלחת" אמרתי וניגשתי אל המזוודה
"מי אמר שאתה ראשון?" שאל דני ופרש את ידיו לצדדים.
"אני" אמרתי ונכנסתי אל המקלחת שאני אוחז בידי בגדים.
קם בני מהמיטה ואמר בקול מעצבו "זאת הסיבה שעדיף חדר לבד" טפח על גבי ויצא מחדרנו.

ישבנו שלושתינו סביב השולחן. הצלחת של בני הייתה נראית מוגזמת מאוכל. אני ודרור הסתכלנו על בני וחייכנו חיוך מזלזל.
"מה?" שאל בני בחוסר הבנה.
"לא קצת הגזמת?" שאלתי בלגלוג.
צחק דרור.
"הכל פה גם טעים וגם בשר שאפשר לאכול" אמר בני בהתלהבות.
"ככה מזהים שאנחנו ישראלים" אמרתי בציניות.
"זה כי אנחנו יודעים להנות על זה שאנחנו משלמים" אמר בני.
"זה גם משפט שמסגיר ישראלים" אמר דרור בציניות, ולקח ביס מהבשר.
"טוב שתקו" הרים בני את קולו בכעס. "אתה מוכנים לצאת מחר לחיפושים?" שאל בטון רגוע יותר
"מוכנים" אני ודרור אמרנו ביחד.