פניתי לדרך שגויה עונה 2 פרק 9

נכון שכל אחד מאיתנו היה רוצה שלט שיעצור את הזמן או שיחזיר אותו אחורה. לפעמים אפילו לא בשביל לשנות דברים כל כך גדולים אלא לתקן טעויות קטנות. זה היה יכול להיות דבר טוב לכולם. הרבה אנשים היו יכולים להינצל ממצבים גרועים, לתקן את החיים שלהם. אבל מצד שני אם אחד יתקן את הטעויות שלו אז השני יפסיד כלומר שברגע שהטעות נעשתה גם אם נצליח לתקן אותה היא תיפול על מישהו אחר, המצב פשוט יהיה הפוף. הרבה דברים ימנעו אבל על חשבון מה.

-דני-
ישבתי על הכיסא. הייתי אזוק בידיי ורגליי. נכנס החוקר לתוך חדר החקירות.
"מה שלומך?" שאלתי בחיוך ממזרי.
"איך ידעת שיש פה חוקר ישראלי?" שאל דביר החוקר בחשדנות והתיישב על הכיסא מולי.
"ניחשתי" שיקרתי במצח נחושה וחייכתי חיוך ממזרי.
"מצחיק" חייךדביר החוקר חיוך מזויף.
"לא יודעים שהם מקבלים פה לעבוד גם שוטרים ישראלים, צריך קשרים ממש רצינים" רמזתי שאני יודע עליו מידע.
"אתה יודע שאתה הולך להיכנס לכלא לכמה שנים טובות נכון?" חייך החוקר חיוך מרושע לנסות להפחיד אותי.
"על מה?" חייכתי חיוך מזלזל.
"על פריצה לבית החולים, על זה שעילפת רופא, שגרמתם להסתננות למשטרת ישראל ולזייף ירי. להמשיך? או שמספיק?" אמר בקול מתחכם והוציא החוקר סיגריה.
"אתה יודע למה נתתי לכם לתפוס אותי ולהביא אותי לכאן?" שאלתי בחיוך ממזרי.
"למה?" שאל והדליק את הסיגריה בעזרת מצית. הוסיף" רוצה סיגריה אחת?" שאל וקירב אליי סיגריה.
"אני לא מעשן, אבל תודה" אמרתי.
"תמשיך, למה נתת לנו לתפוס אותך?" שאל ושאף את העשן מתוך הסיגריה.
"כי דבר ראשון לא פרצתי לבית החולים, נכנסתי לבית החולים בצורה רגילה, וזה שמישהו הצליח להסתנן לתוך המשטרה זה טעות שלכם לא שלי, חוץ מזה שלא תוכלו להוציא את זה החוץ נכון?" שאלתי בחיוך מבין. הוספתי" ואני לא קשור לבחורים אלא בשום צורה או דרך, אני אפילו לא ידעתי שהמוות של הבנאדם הזה היה מזויף" שיקרתי.
נראה החוקר דביר לחוץ. שאף את העשן מתוך הסיגריה בלחץ.
המשכתי להלחיץ אותו" חוץ מזה ש…עכשיו עשיתם עוד טעות שיתפתם אותי במידע על מוות מזויף, משהו שבעצם יכול להיות שגם היה אסור לי לשמוע, קצת מפחיד שכל זה יגיע לתקשורת נכון?"
"ואיך אתה מסביר שהרופא שעילפת מאשים אותך?" ניסה החוקר למצוא כיוון.
"הוא התעלף, מי יודע מי באמת פגע בשוטר הזה שאתה מדבר עליו" אמרתי. הוספתי בחיוך" זה יכול להיות כל אחד, כל עוד אין לך את זה מתועד, אתה לא יכול להאשים אותי.
"דווקא היה מצלמות, רואים אותך" שיקר החוקר.

-פלשבק-
אני מביט סביבי לראות איפה יש מצלמות אבטחה כדי לא להיתפס. מצאתי מקום קטן במסדרון שבו אין מצלמות ושנמצאים שתי חדרים. בטוח החדרים אסור לצלם יש חוק כזה. אני צריך לששכנע את אחד הרופאים שאני צריך לדבר איתו בפרטיות בחדר. אני רואה רופא אחד מתקרב.

-סוף פלשבק-
"אין מצב אז לא הייתי אני" אמרתי בביטחון כי ידעתי שהחוקר משקר.
"למה ניסית לברוח מבית החולים?" שאל החוקר בחשדנות.
"למה אתה חושב שניסיתי לברוח?" התחכמתי. הוספתי" אתה אפילו לא צריך את העשרים וארבע שעות, אין לך כלום, זה קל מדי" אמרתי וסימנתי לו לשחרר אותי מהאזיקים.
השתיקה שעברה ביניו סימנה שהחוקר ישחרר אותי.

-דני-
ליווה אותי דביר החוקר אל מחוץ לתחנה.
"הם קנו את המשחק שלנו אה" אמר דביר החוקר מרוצה מעצמו.
"עלק הסגרת את עצמך כי לא עשית כלום" צחק דביר החוקר.
"אני, דניס, יובל, אבא שלך וסהר נפגשים בערב שלא תעז להבריז לנו" נופף אם אצבועו.
"אל תדאג, אני רוצה לתפוס את רייף אפילו יותר ממך" אמרתי. הוספתי" שקיבלתי את ההודעה שהייתי במכונית, הבנתי שזה הסימן להסגיר את עצמי , תוכנית מושלמת" אמרתי.
"ניפגש בערב?" שאל דביר החוקר ליתר ביטחון.
"ניפגש" חייכתי חיוך קטן והתחלתי ללכת.
עמדתי במדרכה עומד לחצות את הכביש. הבטתי לצדדים לפני החצייה בכביש. הבחנתי ששום מכונית לא נוסעת במהירות לכיווני. חציתי את הכביש במהירות. התחלתי ללכת. נשמעה שיחת טלפון. הוצאתי את הטלפון מהכיס. הבחנתי שבצג הטלפון רשום "אמא". עניתי לשיחה. השיחה התנהלה כך:
דני: מה קורה אמא?
דורית: אני בסדר.
דני: מה איך בתיה? מתגעגעת אלי?
דורית: אתה רוצה לדבר איתה?
דני: אני ידבר איתה כבר בערב.
דורית: טוב.
דני: מה?…
דורית: העברתי לך את הכסף לחשבון.
דני: תודה רבה אמא.
דורית: עוד כמה ימים אתה חוזר?
דני: שלושה ארבעה ימים גג.
דורית: אני מאוד מתגעגעת אליך. אני מקווה שאתה באמת רק נח.
דני: רק נח אמא. אני מבטיח.
דורית: טוב תתקשר לבתיה בערב.
דני: בסדר. להתראות.
דורית: להתראות.
"אני מצטער שאני נאלץ לשקר לך אמא" מלמלתי לעצמי תוך כדי הליכה.

-דני-
הערב הגיע במהירות. התאספנו כולם בביתו של אבי מורדכי. ישבנו כולם על ספה, אני, דביר החוקר שמשתף איתנו פעולה, דניס שיצא לי לריב איתו לא מעט פעמים. יוסי מי שביים את המוות המזויל עצמו, וכמובן סהר זה "שירה ביוסי" ועזר לו לזייף את המוות המזויף. כולם עוזרים לאבי לזכר ימים עברו, למרות שיתוף הפעולה יחד עם אבי, גם הם רוצים לתפוס את רייף הצלף ולכן נרמתו לעזרה. בעבר כל אחד מהם ניסה לתפוס אותו ולא הצליח, היום הם משתפים פעולה כדי לתפוס אותו ביחד, ולעזור אחד לשני כחברים טובים מאוד מן העבר.
"בוא נסכם את הכל עד עכשיו, הצלחנו לגלות על הצעד של דני שהוא הולך לבית החולים, והצלחנו להוציא אותו משם, בלי שאף אחד מאיתנו ייפגע, בעזרת דביר שנתן משחק מעולה הוא ודני" צחק אבי מורדכי ומחא כפיים. מחאו כולם סביב כפיים בצחוק. המשיך אבי מורדכי" לסהר ויוסי, שעוד פעם הטריק של המוות המזויף עבד על כולם ואפילו על שוטרים" צחקו כולם מהבדיחה של אבי מורדכי. הוסיף" ולדני שהצליח לגלות שיש לרייף הצלף בת, מה שאנחנו לא הצלחנו לגלות במשך שנים ולא הצלחנו למצוא את נקודת החולשה שלו, ושסוף- סוף, דני לא מתמרד באף אחד מאיתנו ומשתף איתנו פעולה" סיים אבי בחיוך.
"אני משתף אתכם פעולה מסיבה אחת בלבד, אני לא יכול לתפוס אותו לבד, אבל ברגע שהוא יגיע לידיים שלי אני יהיה זה שיחנוק אותו, לא אתם" אמרתי בקול פוקד והבטתי על כולם.
"אתה קצת הורס את האווירה" אמר יוסי והתאמץ לחייך.
"לא רציתי לשתף עם אף אחד ממכם פעולה, אבל לא ממש נשארה לי ברירה" אמרתי.
"אנחנו ניתן לך להרביץ לו כמה שתרצה, אבל הוא חייב להיכנס לכלא שלו לך אין זכות לקבוע את העונש שלו אתה יודע את זה" אמר סהר.
"אני יודע" אמרתי.
"חוץ מזה, אני לא מבין למה אתה כל כך מתנגד לעבוד איתנו?" שאל דביר.
"זה לא שאני לא רוצה לעבוד איתכם רק כי אין לי ברירה, אלא שהבנאדם הזה מאוד מסוכן ואתם עלולים להיפגע, בגלל זה" הסברתי את עצמי.
"כל אחד מאיתנו יודע להילחם בצורה טובה מאוד, עברנו הרבה אימונים בחיים והתמודדנו עם טיפוסים מאוד מסוכנים, חוץ מזה אנחנו מאומנים לשלוף נשק במהירות ולדעת לזהות דברים רק בעזרת העיניים אין לך מה לדאוג" ניסה דניס להרגיע.
"זה לא משנה" הרמתי את קולי שיבינו את כוונתי. הוספתי בזעם" לא משנה אם למדתם לזהות אנשים או להרביץ או לא יודע מה, הבנאדם הזה מסוכן כי הוא משחק בצורה שונה משלכם, אני קלטתי את הצורה שבה הוא פועל, לכן הצלחתי להכניע את החבר שלו בבית החולים ומצאתי את נקודת החולשה שלו, והצלחתי להתחמק ממנו."
"אבל מה שמוזר זה…איך הצלחת להבין ולדעת עליו כל כך הרבה, וגם על מי שעובד איתו, זאת אומרת אם היית שם אותי במקומך הייתי מת" הודה יוסי.
"במשך כל השנה הזאת לא שירתתי בכלל בצבא, אני מתחיל רק עוד חודשיים." הודיתי.
"מה?" שאל אבי המום והביט בי במבט מבולבל.
"למה?" שאל דניס.
"הצלחתי לדחות אותו בשנה, זה סיפור ארוך של איך הצלחתי לדחות אותו בשנה, אבל הצלחתי" אמרתי.
"אז כל הימים האלה שהיית נעלם, והיית אומר לנו שאתה בצבא, בעצם עקבת אחריו וחקרת עליו, בגלל זה היית מוכן כל כך לקראת הכל" הבין אבי מורדכי. הוסיף " אני לא מאמין" נשכב על הספה ואחז בראשו.
"אז תאמין" אמרתי ללא התייחסות לתגובתו.
"מורדכי תכעסו אחד על השני אחרי זה, חייבים להמשיך לחשוב על תוכנית, איך לתפוס את רייף בעזרת הבת שלו" העיר יוסי.
"הכל כבר מתוכנן, הבת שלו בערך בגי…" נקטעתי בגלל התפרצותו של אבי מורדכי.
"אז כל הזמן הזה אתה בעצם שיקרת לנו" נראה אבי מורדכי מאוכזב.
התעלמתי מדבריו ואמרתי" כמו שאמרתי הבת שלו בערך בגילי כמעט בת תשעה עשרה, חקרתי עליה קצת, גיליתי באיזה מלון היא נמצאת, אז ביקשתי מאמא שלי שתעביר לי לחשבון אלפיים דולר."
"אל תתעלם ממה שאני אומר" כעס אבי מורדכי. הוסיף" רק עכשיו אני קולט, הוא לא סתם ניסה להרוג אותך, במשך כל השנה לא רק עקבת וחקרת אחריו, ניסית גם לתפוס אותו, אבל אף פעם לא התקרבת מספיק, ושראית שאתה יודע הכל והכל מתוכנן, אמרת לדרור שאתה נוסע כדי להיפרד ליתר ביטחון אם משהו יקרה לך" זלגה דמעה מעיניו של אבי מורדכי.
כולם מסביב שתקו. גם אני שתקתי.
"זאת אומרת שיכלת למות בלי שבכלל יכלנו להיפרד ממך, עכשיו אתה רואה מי צריך לכעוס על מי?" שאל בצעקה.
"תירגע מורדכי, עיקר שהוא בסדר" ניסה יוסי להרגיע את האווירה.
המשיך אבי מורדכי לכעוס" בגלל זה אתה יודע איך להתמודד איתו, בגלל זה אתה מזהיר אותנו מכמה שהוא מסוכן, בגלל זה אתה היחיד שהצליח לגלות שיש לו בת, אנחנו אף פעם לא עקבנו אחריו כל כך הרבה, אלא ישר ניסינו לרוץ ולתפוס אותו, זאת הייתה הטעות שלנו עכשיו אני מבין את זה" הנהן בראשו בחיוב. הוסיף" עכשיו אני רואה כמה אתה אוהב את בני עד כדי כך שהייתה לך סבלנות במשך שנה למצוא את הדרך לנצח אותו."
"ואני לא הולך לוותר עכשיו" אמרתי.
"בוא נמשיך בתוכנית" העביר סהר נושא.

-דורית-
אני ורון ישבנו על הספה. צופים בטלוויזיה. אני מכוסה בשמיכה. רון מזפזפ ללא הפסקה ערוצים בשלט.
"אני מרגיש שאנחנו מתרחקים" אמר רון בפתאומיות.
"מה?" שאלתי בחוסר ריכוז.
"בגלל כל המצב וכל מה שקורה, אני ככה מרגיש" דיבר רון על רגשותיו.
"אתה צודק, באמת התרחקנו קצת" אמרתי.
"צריך להפסיק את זה" אמר רון.
"בוא נצא מחר לארוחת ערב טובה, רק שתינו" חייכתי.
"נשמע מעולה" אמר רון בחיוב והעביר ערוץ בטלוויזיה.

-סהר-
החניתי את המכונית בצד השני של הכביש מול ביתי. הייתי מותש מהפגישת תכנון על איך לתפוס את רייף. פתחתי את דלת האוטו. יצאתי מאוטו. נעלתי את האוטו. נעצר מולי אדם על אופנוע והביט בי.
"Need help" שאלתי כאשר האדם הביט בי ללא הפסקה.
לא הצלחתי להבחין בו בגלל מסיכת האופנוע על הפנים. הבנתי שזאת מלכודת. ניסיתי לשלוף את האקדח במהירות. כיוון הופנוען את אקדחו אלי במהירות ולחץ על ההדק. הירייה פגעה בבטני. נאנחתי מכאב ובטני דימם. ניסיתי לכוון את האקדח לכיוונו. לחץ האופנוען פעם נוספת על ההדק. ירייה נוספת פגעה בבטני. ניסיתי ללחוץ על ההדק אך ידי הייתה חלשה מדי. לחץ האופנוען פעם נוספת על ההדק. ירייה נוספת פגעה במרז בטני. האקדח נפל מידי על הרצפה.
"יש לך ד"ש מרייף" לחש האופנוען ונסע.
נשענתי על המכונית. גבי החליק לאט-לאט. הגעתי למצב של ישיבה. הנחתי את ידי על האקדח המונח על הרצפה. עיניי נעצמו לאט-לאט.