פניתי לדרך שגויה עונה 2 פרק 8

"תשאירו את העיניים שלכם על הכוכבים והרגליים שלכם על הקרקע." בשביל לנצח את רייף הייתי צריך להבין את המשפט הזה.

.-דני-
"עד שניסיתי למחוק את המקרה של הירייה של בני, אתה החזרת לי את זה" כעסתי ונעמדתי על רגליי.
"על מה אתה מדבר דני?" שאלתי בחוסר הבנה.
"הבנאדם הזה ששלחת להגן עליי, ירה בשוטר מול הפנים, עוד אחד שמת לי מול הפנים" משכתי בכתפי מכעס.
"אם הם היו לוקחים אותך לחקירה, לא בטוח שהיו משחררים אותך, המצב היה מסתבך" אמר מורדכי.
"על איזה מצב אתה מדבר? אחרי מה שעשית החמרת את המצב בהרבה יותר, הם היו לוקחים אותך לחקירה והייתי מוצא דרך בעצמי לצאת מזה, אבל עכשיו אני לא יצליח לצאת מהמדינה הזאת בגללך!" אמרתי בקול מאשים והצבעתי על אבי מורדכי.
"אתה צריך להגיד תודה, אבא שלך הציל אותך חתיכת כפוי טובה" התעצבן דניס.
"דניס, אני מבין שלא נמאס לך לשתוק" התגריתי בו.
"אתה עושה טעות דני, את…" ניסה מורדכי לומר.
"זה אל עניינך ותפסיק לנסות להגן עלי" קטעתי אותו. לבשתי את המעיל. הלכתי אל דלת היציאה.
נכנסתי בכתפו של דניס בכוונה.פתחתי את הדלת.
תפס אבי מורדכי בכתפי" אם היית הולך לחקירה, היית גם הולך לכלא, מה חשבת שעילפת רופא?" הוסיף" חוץ מזה לא יצא לך מזה כלום" אמר מורדכי.
חייכתי חיוך מזלזל ולחשתי" הבנתי איך לגרום לו להגיע אלי."
עזב מורדכי אבי את ידי המום. יצאתי מהבית. טרקתי את הדלת.

-מורדכי-
ישבתי בתוך המכונית שלי. הבטתי על אחד המלונות של לונדון.
"אז עכשיו אני מבין למי הכי הרבה פעמים חזרת ללונדון רייף, הבת שלך גורמת לך לחזור לפה" מלמלתי לעצמי.
בדקתי את הכיסים שלי. מצאתי באחד הכיסים עשרים דולר. הייתי חייב להשיג כסף. הבחנתי בשתי שוטרים מרחוק. התכופפתי כדי שלא יבחינו בי. הצלחתי להבין שהם בחיפושים אחרי. עכשיו הכל נהפך להרבה יותר קשה. גם להצליח להגיע לבת של רייף הצלף כדי לגרום לו להגיע לפה וגם בזמן שאין מישהו שלא מחפש אותי ומה שיש לי זה עשרים דולר. גם הדלק אוזל לי, אני חייב למצוא כסף איכשהו. הבנתי שהדרך היחידה שלי זה לבקש מאמא שלי להעביר לי כסף לחשבון. התנעתי את האוטו.

-מורדכי-
"סהר עשה טעות, הוא לא היה צריך לירות בשוטר" הביעה דניס חרטה.
צחקקתי ואמרתי"אתה בהחלט צודק."
"מה מצחיק אותך?" שאל דניס כועס והסתובב סביב עצמו ללא הפסקה.
"השוטר הזה זה יוסי" התחלתי להתפקע מצחוק.
"על מה אתה מדבר? איזה יוסי? יוסי- יוסי? איך זה יכול להיות?" תקף דניס בשאלות.
"הכל היה תוכנית שלנו, הוא לבש אפוד מגן לא קרה לו כלום, עשינו את הכל לפי הספר, דם מזויף, הכל היה שקר" סיימתי בחיוך של הצלחה.
"מה?" נראה דניס המום.
"נפגשתי עם יוסי לפני כמה ימים, דיברנו על הכל, הבנו שהצעד הבא של דני יהיה לבית החולים, אז יוסי הציע משהו" התחלתי להסביר.

-פלשבק-
"אתה בטוח שזה מה שנכון?" שאלתי חושש.
"בטוח" הנהן יוסי בחיוב. הוסיף" תדבר אם סהר, אני והוא יודעים לעשות את הטריק הזה הכי טוב" אמר.

-סוף פלשבק-
"אבל איך האמבולנס וכל מי שמסביב קנה את זה?" שאל דניס מבולבל.
"זה גם מה שאני שאלתי בהתחלה" חייכתי חיוך קטן.

-המשך פלשבק-
"אבל מה תעשו שתהיו באמבולנס, שיראו שלבשת אפוד מגןף אחרת המשטרה תצליח לעלות עליך שהסתננת ושכל הירי היה מזויף" פקפקתי בתוכנית.
"אני וסהר נדאג לזה, לא בעיה לארגן אמבולס, ועוד כמה חברים שלנו שישבו בפנים, צריך רק לדאוג שהם יגיעו ראשונים, ברגע שדני יעשה את הטעות שלו ויגיע לכניסה, אני יתן להם סימן להיות קרובים למקום" סיים יוסי בחיוך של הצלחה.

-סוף פלשבק-
"וככה בעצם השוטרים מבינים שהכל היה מזויף, ושאף אחד לא באמת נפגש שהכל היה משחק שלכם ושהצלחתם לרמות אותם לכן זה לא יכול לצאת החוצה הם יצטרכו לשתוק והסיבה היחידה שלכם לחקור את דני זה רק בקשר לרופא הזה שהוא נגח בו, שגם לא יצליחו לעשות כלום, גאנוי" הדגיש דניס את המילה גאוני וחייך חיוך מתלהב.
"הוא אפילו לא יודע שהצלחתי לתכנן את כל זה בשבילו" אמרתי עצוב.
"הוא יבין מתישהו אל תדאג" טפח דניס על גבי. הוסיף"

-דני-
התקשרתי פעם נוספת לאמי דורית. הפעם היא ענתה לטלפון.
השיחה התנהלה כך:
דורית: דני?
דני: כן…
דורית: אני שמחה לשמוע את הכל שלך, אתה בסדר נכון?
דני: כן, כמו שאבא שלי, זאת אומרת מורדכי אמר לי.
דורית: עכשיו אני ממש רגועה, אני מאוד מתגעגעת אליך, מתי אתה חוזר?
דני: תוך כמה ימים, אני ינוח כמה ימים ויחזור.
דורית: איך אני יודעת שהפעם אתה לא משקר?
דני: אני צריך לחזור לצבא מתישהו לא?
דורית: כן.
דני: אבל נתקעתי בלי כסף, אני צריך את העזרה שלך אמא.
דורית: כמה כסף אתה צריך? גם רון דואג לך.
דני: תמסרי לו ד"ש.
דורית: כמה אתה צריך.
דני: אה…משהו כמו…
דורית: כמה? זה בסדר, אני יעביר לחשבון שלך.
דני: אלפיים דולר!
דורית: למה אתה צריך סכום כל כך גדול?
דני: לא נשאר לי כסף לכלום, לא לטיסות לא לממן את זמן השהייה שלי, בבקשה אמא.
דורית: עד מחר בבוקר זה יופקד בחשבון שלך.
דני: תודה רבה.
דורית: אני צריכה לנתק.
דני: רגע אמא…
דורית: כן?
דני: אני אוהב אותך, מאוד!
דורית: גם אני.
ניתקתי את השיחה. נאנחתי מעצב.
נשמע צליל של הודעה.

-דרור-
"אתה לא מתכוון להתחיל לעבוד מתישהו?" שאלה בתיה בלגלוג.
"החיים שלי זה לא עניינך" כעסתי.
"עצלן" אמרה בתיה בקול מתגרה.
"שתקי" נתתי סטירה חלשה לצווארה.
"עוף ממני" כעסה ודחפה אותי דחיפה קלה.
גיחכתי ואמרתי"אפסית."

-דני-
"policeman" קראתי לשוטרים. הוספתי"I'm here" נופפתי להם אם ידי.
שלפו השוטרים אקדחים. התקדמו אלי במהירות.
"Not to move" צעק אחד השוטרים.
הרמתי את ידי כסימן להסגר. ניגשו אלי שתי השוטרים במהירות, משכו את ידיי לאחור ואזקו את שתי ידיי. השוטרים הכניסו אותי לתוך מכונית המשטרה בגסות. התחלנו לנסוע.