פניתי לדרך שגויה עונה 2 פרק 6

"בחיים אל תגיד לי שהשמיים הם הגבול כשיש עקבות על הירח." אין גבול למה שרוצים להשיג.

-דני-
"אתה רעב?" שאל דניס.
"לא" עניתי בקרירות.
"צמא?" שאל דניס.
"לא" המשכתי לענות בקרירות.
"החלטה שלך" אמר דניס.
"הוא לא יצליח לתפוס אותו" הנהנתי בשלילה.
"אבא שלך בחור מאוד חזק, חוץ מזה שהוא מאוד מקושר, הוא יודע למי לפנות וממי להשיג עזרה" רמז דניס שזה משימה קלה עבורו.
"אני חייב לעשות את זה דניס, בבקשה ממך תשחרר אותי" התחננתי בפניו.
"אני מצטער דני אבל זאת החלטה שלך אבא שלך, חוץ מזה שאני מסכים איתו" אמר דניס והרכין ראשו ממבוכה.
"דניס אחרי שכל זה ייגמר, אם הוא יצליח או לא יצליח, יהיו לי שתי אויבים חדשים, אתם\" הצבעתי עליו.
"יופי לך" אמר בזלזול.
"ואתה יודע מה יהיה הקושי שלך פה, זה שלא תוכל לפגוע בבן של החבר שלך, או איך שאתה מגדיר את אבא שלי, אתה הופך אותי לאויב שלך, אבל שהידיים שלך אחרי זה יהיו כבולות כמו הידיים שלי עכשיו" קירבתי את ידי הכבולות. הוספתי"בדיוק כמוני עכשיו."
התעלם דניס מדברי בזלזול ושאל\"אתה בטוח שאתה לא רעב?" סיים בחיוך מזלזל וקם מהספה.

-מורדכי-
"והחלון השבור ששמה, זה המקום שממנו הבחור קפץ?" שאלתי על מנת לוודא.
"כן" השיב חברי הטוב יוסי.
"טוב לראות אותך אחרי הרבה כל כך זמן מורדכי, גם אם זה כי באת לחקירה" אמר יוסי בחיוך.
"פרשתי לפני כמה שנים, זה לא זה, זה משהו אחר" אמרתי והחזרתי לו חיוך.
"משהו שקשור אליך?" שאל בסקרנות.
"הבחור הזה, דני…" הזכרתי לו.
"נו?" שאל בהתעניינות.
"זה הבן שלי" נאנחתי וחייכתי חיוך מבויש.
"מה? אתה רציני?" שאל המום.
"כן" אמרתי.
"איך הוא הגיע לאנשים האלה? הם מסוכנים" הניח יוסי את ידו על כתפי כסימן לעזרה. הוסיף" איך הוא הסתבך איתם?" שאל דניס.
"הם הרגו חבר טוב שלו, חבר שלו מילדות, דני אהב אותו כמו אח וגם ראה את המוות שלו מול הפנים" אמרתי בקול חנות ועיניי דמעו.
"לפני העיניים שלך גם אתה הכרת את החבר שלו\" הבין יוסי.
"כן…" אמרתי עצוב.
"אני מצטער בשבילך" עסה יוסי את צווארי.
"זה בסדר, עיקר שנתפוס אותו" אמרתי.
"ברור" הסכים יוסי.
"אז מה קרה?" שאלתי.
"לפי מה ששמעתי והבנתי, הבן שלך ישב ליד החלון שמה או שמה" הצביע יוסי על החלונות. המשיך "הוא ניסה לתפוס אותו, לעקוב אחריו, לטמון לו מלכודת, בסוף הם עשו את ההפף, והוא מצא דרך לברוח וקפץ דרך החלון הזה" הצביע יוסי על החלון.
"אבל איך דניס ידע להזהיר אותו?" שאלתי סקרן.
"זה כי…הבן שלך…" פחד יוסי לומר.
"מה הבן שלי? זה בסדר יוסי דבר" אמרתי לחוץ וטפחתי על כתפו.
"הוא ירה למישהו ברגליים, למישהו שעובד עם רייף…הצלף שאתה מדבר עליו\" אמר.
"מה?\" נראיתי המום. הוספתי\"ומה מצבו?" שאלתי חושש מהתגובה של יוסי.
"האמבולנס הגיע בזמן והצליחו להציל אותו, אחד מהרגליים שלו לא מתפקדות, רגל אחת תעבוד כמו שצריך אחרי טיפולים, אבל הרגל השנייה משותקת\" אמר.
"איך אני יכול להגיע לצלף הזה?" שאלתי.
"להגיע?" רמז דניס שהוא ביחד איתי.
"איך אנחנו יכולים להגיע אליו?" שאלתי בחיוך.
"סיכוי קלוש כבר למצוא אותו, הבן שלך עשה את כל הטעויות האפשריות, הוא בטח כבר הספיק לברוח, להחליף שם אי אפשר לדעת איפה הוא עכשיו" הסביר דניס שאין סיכוי.
"אז מה אפשר לעשות?" שאלתי בפרצוף מיואש.
"צריך למצוא דרך לגרום לו לבוא לפה, למצוא איזה נקודת חולשה שלו, אחרת אי אפשר להצליח לשבור אותו" אמר יוסי.
"עצבים אם הדני הזה" שילבתי את ידיי מכעס.
"הבן שלך דווקא היחיד שהצליח להגיע אליו" גיחך יוסי.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"הוא היחיד שהצליח להגיע אליו במהירות כזאת וגם להצליח לברוח ממנו, אתה אולי לא יודע, אבל מי שנופל לידיים של הבנאדם הזה, הופך למת" הסביר דניס.
"עכשיו אני עוד יותר מפחד שהיה קורה משהו לדני" השענתי את ראשי לאחור מייאוש.
"אתה כנראה לא מודע לזה, אבל הבן שלך בחור מאוד חזק וחכם, אם הוא הצליח למצוא דרך להתחמק ממנו וגם להגיע אליו, הוא ימצא שוב את הדרך הזאת" חייך דניס.
"אני מקווה שאנחנו נצליח למצוא את הדרך הזאת לפניו" אמרתי מקווה.
"אל תדאג" אמר יוסי וטפח על שכמי.
"יש משהו ששחכתי לשאול, מה קורה אם המשטרה בעניין הזה?" שאלתי בסקרנות.
"אם אתה מתכוון אם מחפשים אחר הבן שלך, אז כן הם גם מחפשים אותו, אבל הם לא חושדים בו או משהו, הם רוצים לחקור אותו, הם גם רוצים לתפוס את הצלף הזה\" אמר דניס.
"ומה אם הבחור הפצוע?\" שאלתי.
"הוא נמצא בבית החולים, יש שמה אבטחה כבדה על המקום של שוטרים\" השיב דניס.
"למה שומרים עליו הוא כל כך חשוב?" שאלתי.
"הוא גם אחד שחיפשו הרבה שנים" הסביר דניס..
"ומה אם הוא ידבר על הבן שלי?" שאלתי חושש.
"תגיד לי אתה חדש בעסק? הוא לא יגיד מילה, הוא לא יגיד שמישהו נכנס אליו הביתה, השפיל אותו ודרך עליו, זה יהרוס את השם שלו" חייך דניס חיוך מתלהב.
"אם אתה אומר…" האמנתי לדניס.

-דרור-
"אני רואה שאת רגועה" אמרתי לאמי שהבחנתי בה אוכלת ארוחת בוקר ברוגע.
"אבא שלך דיבר איתי, הוא אמר לי שהכל בסדר" נראתה אמי מאושרת.
"אני גם שמח בשבילך" ניגשתי אל המקרר. הוספתי"וסוף סוך עשית קניות" אמרתי בציניות.
צחקה אמי. צחקתי חזרה. התחלנו לצחוק ללא הפסקה.
מורדכי-
עליתי במדרגות אל הקומה השלישית. הקשתי על הדלת מספר פעמים. הדלת לא נפתחה. צלצלתי בפעמון.
"מוזר" מלמלתי לעצמי.
הכנסתי את המפתח לתוך מנעול הדלת. סובבתי את המפתח. נפתחה הדלת. הבטתי בספה וראיתי את שידיו של דניס קשורות לשולחן באזיקים ובפה שלו מודבק חתיכת סלוטיפ.
"דניס" אמרתי המום ורצתי אליו.
משכתי את הסלוטיפ מהפה שלו.
"הבן שלך ברח" אמר בקול חנוק.
"מה? איך?…" אמרתי מבולבל.
"פשוט קשר אותי פה" כעס דניס וניסה להשתחרר בכוח מהאזיקים.
"איפה המפתחות?" שאלתי ופרשתי את ידיי לצדדים.
"בזבל" אמר דניס וסימן אם ראשו על פח הזבל.
ניגשתי אל הזבל במהירות. הבחנתי בסנדוויץ שמונח על הרצפה ושאלתי בלחץ "למה יש פה סנדוויץ?"
"זה הבן שלך" כעס. הוסיף" הוא שם את המפתחות בזבל בכווה" כעס דניב ומשך את השולחן יחד אם האזיקים בכעס.
הבטתי בפח הזבל. הפח היה מלא לכלוך והריח שלו דחה אותי. עצמתי את עיניי, סובבתי את ראשי והכנסתי את ידי לתוך פח הזבל. הרגשתי את המפתחות, הרמתי אותם מפח הזבל. הלכתי אל דניס ושחררתי את ידיו.

-דני-
התקשרתי אל מורדכי. ענה מורדכי. השיחה התנהלה כך:
דני: אי אפשר לעצור אותי!
מורדכי: אני לא מבין איך הצלחת להשתחרר?

-פלשבק-
התעלם דניס מדברי בזלזול ושאל"אתה בטוח שאתה לא רעב?" סיים בחיוך מזלזל וקם מהספה להכין לו סנדוויץ.
"דניס" קראתי בשמו.
"מה?" שאל דניס שהסתובב אל הקול ששמע.
"בעצם תכין לי סנדוויץ" חייכתי חיוך מזויף.
שמח דני שדניס הלך להכין לו את הסנדוויץ וככה התפנה לו מעט זמן לחשוב. הסתכל דני על דניס בחיוך ממזרי.
"מלפפון ועגבנייה הולך?" שאל בשמחה.
"הולך" אמרתי בקול שמח ומזויף.
"אני לא באמת רעב אידיוט!" זמזמתי לעצמי.
"קח" הושיט דניס לעברי את הסנדוויץ בחיוך.
לקחתי מידיו את הסנדוויץ ואמרתי"קשה לי קצת לאכול ככה."
"תסתדר" זלזל.
"טוב אם אני סובל לפחות תביאי מלח" חייכתי חיוך קטן ומזויף.
"מה הקשר מלח?" שאל.
"אוהב מה לעשות?" שאלתי בחיוך.
"אתה מוזר אתה יודע?" שאל בחיוך.
"לך תביא" גיכחתי גיחוך מזויף.
הלך דניס אל המלח המונח על השיש. אחז בידו את המלח, חזר אל הספה.
"קח" הושיט את המלח לעברי.
לקחתי את המלח מידיו. שמתי מלח בסנדוויץ.
"זהו אתה יכול להחזיר" חייכתי.
"שנסיים לאכול" אמר דניס ונגס ביס גדול בסנדוויץ.
"אפשר גם כוס מים? בקשה אחרונה" חייכתי.
"בסדר כולה מים" אמר.
קם דניס פעם נוספת מהספה לעבר המטבח. עזבתי את הסנדוויץ על השולחן. קמתי מהספה במהירות. רצתי אל דניס במהירות שכתפי מכוונת לגבו.הכתף שלי התנגשה בגב של דניס בחוזקה. נתקע דניס בארון מעל השיש. משכתפי בשערו של דניס והנחתי את השלשלאות של האזיקים על צווארו ומשכתי בחוזקה את צווארו לכיווני.
ניסה דניס לתת אגרופים לראשו של דני "תעזוב דני" אמר בקול חנוק.
משכתי בחוזקה יותר"לא נעים אזיקים על הצוואר נכון?" רמזתי בשאלתי שגם לי האזיקים לא נוחים.
"תעזוב" התקשה לנשום וניסה לתת סטירות לראשי.
הזזתי את ראשי לאחור כדי לא לספוג את המכות של דניס "תן לי את המפתחות לאזיקים עכשיו" צעק בקול פוקד.
"בכיס הימיני" אמר בקול חנוק ומיובש ונגע בכיסו הימיני של המכנס.
הרפתי את שלשלאות האזיקים מצווארו מעט ושאלתי בקול מתגרה" לא היה קשה נכון?"
הוצאתי את המפתח מהכיס שלו. בעטתי בעיטה חזקה ברגליו של דניס. נפל דניס על הרצפה נושם נשימות כבדות. הכנסתי את המפתח למנעול האזיקים. הזזתי את ידיי מהחופש של האזיקים. סימנים אדומים הקיפו את ידיי מהאזיקים. עסיתי את ידיי הכואבות מהאזיקים. חבט דניס בפניי שנשימתו עדיין לא הוסדרה. חבטתי בפניו חזרה חזק יותר. נפל דניס על הרצפה. ניסה דניס לקום פעם נוספת לעברי שאינו מצליח לנשום.
"תעזוב אותי כבר" צעקתי וחבטתי בפניו פעם נוספת.
גררתי את דניס מרגליו לעבר השולחן. הצמדתי את ידיו אל השולחן, חיברתי את האזיקים.
"ככה אתה נלחם? אתה אמור להיות חזק, לגרום לי להיות על הרצפה תוך ארבעה שניות אחרי כל כך הרבה שנים של אימוני לחימה" אמרתי בקול מתגרה ומזלזל.
"דני…" התקשה לומר את שמי.
"מה?" שאלתי כועס.
ירק דניס על פניי. התחיל דניס להתפתל ללא הפסקה ולכעוס. לקחתי חתיכת סלוטיפ שהייתה מונחת על השיש והדבקתי לפה שלו.
"ככה תשתוק" חייכתי חיוך מרושע ויצאתי מהבית.

-סוף פלשבק-
דני: עכשיו אפילו לא תצליחו להגיע אליי.
ניתקתי את השיחה.
"בחור טיפש" כעס מורדכי וכיווץ את גבותיו.