פניתי לדרך שגויה עונה 2 פרק 15 ואחרון+פרק ממש מושקע אם אפשר להגיב כמה שיותר

"כל המשפטים שאמרתי, כל הדברים שאמרתי מתחילת המסע שלי ועד עכשיו לכולם יש דברים משותפים: האומץ שלי, הדברים שאני מוכן להקריב למען מי שאני אוהב, אבל זה גם דבר טיפשי כי הרסתי את על מה שמסביבי."

-יאן-
נעשיתי לחוץ ממה שדני אמר. הבטתי לכל הצדדים. אני לא מצליח אפילו לאכול. אני חושב לעצמי אולי יאן ניסה להפחיד אותי, אולי זאת התוכנית שלו. גם אם מישהו ירצה לפגוע בי יש סביבי עשרה אנשים שהם שלי. אני מוריד את ראשי כדי ללגום את המרק מהכפית. לפתע אני מרגיש משהו חד ננעץ בגבי. אני מסובב את ראשי ומביט באחד מהאסירים שהיו איתי בתא. כל האסירים שיושבים סביב שולחני קמים במהירות. השוטרים רצים אל הבחור. עיניי מתחילות להיעצם לאט-לאט. אני מבין שדני צדק.
-כעבור יומיים-
אני פוקח את עיניי לאט-לאט. אני מצליח להזיז את גבי בלי בעיה. אני לא מבין איך זה כי אני זוכר שסכין ננעצה בגבי.
"מה קורה פה?" אני מתקשה לשאול ולא רואה אף אחד סביבי.
"אני רואה שהתעוררת יאן" חייך דני חיוך ממזרי.
"דני" אמרתי וניסיתי לקום.
"ששש…תירגע" אמר דני בחיוך של הצלחה.
לא הצלחתי לקום למרות שניסיתי.
"איך הגב שלי לא כואב?" שאלתי את דני מבולבל. הוספתי" למה אני לא יכול לזוז?" שאלתי.
"זה לא באמת היה סכין, בתוך הסכין היה רעל שגורם לך להראות כמת שהכל אצלך מפסיק לתפקד, אבל ברגע שמזריקים את זה לתוך הגוף שלך" הראה דני מזרק וחייך. המשיך להסביר" הגוף שלך חוזר לפעול, רק בצורה שונה יותר" חייך דני חיוך ממזרי.
"מה זאת אומרת בצורה שונה יותר?" שאלתי בלחץ
"אתה משותק, אתה יכול לדבר רק לעוד כמה שעות, אתה יכול לנשום, אבל אתה לא יכול לזוז, זה העונש שלי אליך, על כל מה שגרמת לי, בהתחלה רק יריתי בי אחרי זה ניסית להרוג את אחי דרור, אחרי זה גרמת שיהרגו את בני, ואחרי זה עזרת לרייף לנסות לנצח אותי דרך הכלא, אתה זה ששלחת אנשים לבית שלי לנסות לעזור לו, למרות שהוא זה שהרג את סהר ויוסי" נעמד דני על רגליו בכעס. הוסיף" יכלתי לתת פקודה לבנאדם להרוג אותך, אבל אז לא היית מבין מה זה סבל, מה אני עברתי עד עכשיו בגללך זה העונש שלך, אבל אתה צריך להודות לי שאני מעניק לי חיים, אין לך טעם לנסות להגיד משהו לשוטרים עליי, הם לא יאמינו, הם יחשבו שזה חלק ממה שקרה לך, זאת אחת התופעות" התחיל דני ללכת לכייון הדלת.
"אני בקושי מצליח לדבר" התקשיתי לומר. הוספתי"אתה יודע שהאנשים שלי יהרגו אותך? נכון?" אמרתי בכעס ולא הצלחתי אפילו להזיז את ראשי.
"בעוד כמה שעות, לא תצליח אפילו לדבר, רק לראות את מה שמולך" חייך דני חיוך מתגרה. הוסיף" אני יודע שהאנשים שלך יהרגו אותי" אמר דני.

-דני-
עברו רק כמה שעות בודדות ומה שיאן אמר קרה. אנשיו החלו לרדוף אחרי. הם רודפים אחריי ללא סוף בלי להתעייף מנסים לירות בי. הגעתי להר גבוה. אני מתחיל לטפס על ההר בניסיון לברוח מהם, וכל ידיי נשרטות.
"אח" מלמלתי לעצמי ומשכתי את עצמי למעלה.
אני קופץ מאחורי ערמת לבנים. כל גופי מתלכך מחולות. אני יודע שתוך כמה דקות הם יגיעו לפה. אני מניח את האקדח על הרצפה. אני מוציא את הטלפון ומחייג לדרור. דרור עונה לטלפון. השיחה מתנהלהת כך:
דני: אתה האח הכי טוב שאפשר לבקש אי פעם. תודה שהגנת עלי אני מצטער שהרבצתי לך.
דרור: מה? דני?
דני: כן…אני אוהב מאוד דרור, וגם את בתיה. את אמא מאוד, את רון. אפילו את מורדכי.
דרור נעמד על רגליו שמבין למה אני אומר את כל זה.
דרור: דני מה קר
ה?!
דני: אל תדבר עכשיו רק תקשיב. מחר יגיע אליכם שליח. הוא ייתן לכם כמה מכתבים. השארתי לכולכם מכתב. הספקתי להיפרד מכולכם.
דרור: מה עם בני?
דני: גם מבני נפרדתי.

-פלשבק-
"גם בדרך הזאת פניתי לדרך שגויה, אני מצטער שאני אומר את זה בני, אבל הייתי צריך להקשיב לך, הייתי צריך לוותר על הנקמה המטופשת הזאת. עשיתי את זה כי אני אוהב אותך" דמעות זלגו מעיניי. הוספתי בקול חנוק" אני עומד להצטרף אליך, תפנה לי מקום."
-סוף פלשבק-
דני: סידרתי הכל דרור.

-פלשבק-
"אני מצטער אבא, אבל זה משהו שאני צריך לסיים אבל תבטיח לי שאם יקרה לי משהו, אתה תגן על כולם הכי טוב שאפשר, תבטיח לי" התחננתי לאבי מורדכי שיבטיח לי.
"אני מבטיח אני ישמור עליהם, זה גם המשפחה שלי, אני ישמור על דרור הכי טוב שאפשר וגם על בתיה, דורית על כולם אני מבטיח" הבטיח אבי מורדכי בבכי.
"וגם אל תעשו אחרי זה כלום זאת אומרת אל תנסו לאתר אנשים מחדש או משהו כזה" צחקקתי בבכי.
"נשמע שאתה אומר שאתה לא תחזור, אתה באמת רק הולך לדבר אם יאן?" שאל אבי מורדכי מפוחד.
"זה רק ליתר ביטחון" אמרתי.
"בסדר" הסכים אבי מורדכי וחייל חיוך קטן.
התקרבתי אליו במהירות וחיבקתי אותו. דמעות רבות זלגו מעיניו.
"אני לא מצטער שיצאתי לחפש אותך, אני…אני…אני אוהב אותך" אמרתי ודמעות זלגו מעיניי.
"גם אני אוהב אותך" אמר בבכי וליטף את שערי.
חיבקנו אחד את השני בבכי.

-סוף פלשבק-
דני: אבל גגם השארתי לכם מספיק כסף שתוכלו להיסתדר לכל החיים. במעטפות שתקבלו יש חשבון בנק. בחשבון הזה יש עשר מיליון דולר. לא תצטרכו לעבוד כל החיים.

-פלשבק-
אני יודע שהאנשים שלך יהרגו אותי" אמרתי ליאן. הוספתי" אבל זה לא הכל, כל הכסף שלך, הצלחתי למצוא לקחתי לך אותו, עשר מיליון דולר שהחבאת בדירה שלך הולך אליי" חייכתי חיוך מתגרה ויצאתי מהחדר.

-סוף פלשבק-
דרור: ידעת שתמות. עוד שהתחלת לעקוב אחרי רייף ידעת שבסוף שתגיע ליאן תמות.
דני: כן.
"אנחנו בדרך אליך דני" צעק אחד מאנשיו של יאן.
דרור: הצלחת לנצח גם אותו?
דני: הצלחתי. גרמתי לו להיות משותק לכל החיים העונש הכי גדול שיכול להיות ולקחתי לו עשר מיליון דולר. כל שאר הכסף שלו ילך לדניס ולכל האויבים שלו. הכנסתי אותו לכלא הכי גרוע שיש בעולם.
דרור: סוף טוב לא יהיה לנו.
דני: הם תוך שתי דקות מגיעים אליי, אני מדבר איתך לפני המוות זה נשמע מוזר לא?
דרור: ואתה מצליח לצחוק.
דני: סידרתי את הכל דרור, אתם תהיו מוגנים, יהיה לכם הרבה כסף ולא יהיו לכם אויבים. יאן לא יוכל לפגוע בכם בחיים. חוץ מזה שהיו אנשים שישמרו עליכם, אבא שלנו הבטיח לי.
דרור: נשארה לנו עוד דקה.
דני: אל תבכה דרור, את זה גם תגיד לאמא. ודרור…
דרור: כן?
דני: תזכור שאני מצטער על הריב שלנו, אתה אח שלי, הכי טוב שאפשר לבקש ואני אוהב, אל תזכור את הרגע האחרון שלנו שאמרתי שבני בחיים שלי לפניך. אני מתנצל.
דרור: ההתנצלות התקבלה.
דני: אני אוהב את כולכם.
דרור: גם אני אוהב אותך אחי.
נשמעו קולות של יריות.
דני: הגיע הזמן שלי. להתראות אחי.
דרור: לפחות אתה תהיה עם בני.
דני: כן.
דרור: תמסור לו ד"ש שמם למעלה.ביי.
דני: תקראו את המכתבים שלי. ודרור…
דרור: מה?
דני: אני אוהב אותך בדיוק כמו בני, זה היה מצער הדברים שאמרתי
דרור: אני יודע.
דני: להתראות.
דרור: להתראות.
ניתקתי את השיחה. זרקתי את הטלפון הצידה.
היריות הלכו וגברו.
הלבנות שמאחוריהם התחבאתי החלו להתפרק.
הוצאתי את התמונה שלי ושל בני. אחזתי אותה בידי, דמעות הופיעו בעיניי.
"אני בדרך אליך" החזקתי את התמונה בידי חזק ונעמדתי על רגליי.
שלושה אנשים של יאן עמדו מולי. כיוונתי את האקדח אליהם והחלתי ללחוץ על ההדק ללא הפסקה. ראיתי שאני פוגע בשתי אנשים. אך הכדורים חדרו לבטני ללא הפסקה. המשכתי ללחוץ על ההדק למרות הפגיעות של הכדורים בגופי. כל אנשיו של יאן נפגעו ונפלו על הקרקע. הצלחתי לפגוע בכולם. ארבעה כדורים פגעו בבטני. בטני דממה. כדור נוסף פגעה בכתף שלי. יכלתי ללבוש אפוד מגן ואולי ככה להינצל. אני חושב לעצמי בזמן שאני שוכב על החול באדמה מדמם. אבל אם הייתי ממשיך לחיות בחיים לא הייתי מוצא דרך להכיל את כל הכאב הזה, זה הזמן שלי כדי למות, זה הזמן המושלם. אם זה לא היה עכשיו אז זה היה קורה מחר. לא הייתי יכול למצוא דרך מוצא בחיים. זאת הייתה הדרך הכי נכונה למות. אקדחי מונח בידיי והאצבעות לאט-לאט נרפות ממנו.
"אני מגיע אליך בני" מלמלתי לעצמי, נגעתי בבטני המדממת. הוספתי" כבר לא כואב לי מבפנים" מלמלתי לעצמי ועיניי נעצמו לאט-לאט.

-כעבור שבועיים-

-דניס-
התיישבתי ליד מיטתו של יאן.
"מה שלומך יאן?" שאלתי בקול מתגרה. הוספתי"אה…שחכתי אתה לא יכול לדבר וגם לא לזוז, רק לראות ולשמוע, יש לי כמה דברים להגיד לך, קודם כל באתי להגיד לך שזה ששיתפת פעולה עם רייף לא ממש עזרה לך כמו שאתה רואה" חייכתי חיוך מלגלג.
פניו של יאן נראו כועסות.
"אל תכעס, רק באתי להגיד לך שמצאנו את כל הכסף שלך, הכל, לא רק את עשרה מיליון דולר שדני מצא, הכל, ותנחש מה…חילקנו את הכל בינינו, אתה רואה את החליפה הזאת?" שאלתי בחיוך מתגרה והצבעתי על החליפה. הוספתי" אלפיים דולר, היא עלתה, אבל מה זה משנה יש לי מספיק לכל החיים" צחקקתי צחקוק מתגרה.
פניו של דניס נראו כעוסות. פניו רעדו מעצבים.
"זה העונש שלך על מה שעשית יאן, על בני, על סהר, על יוסי, בסופו של דבר אתה ורייף שיתפתם פעולה, אנחנו אפילו לא פנינו נגדך, רק רצינו לתפוס את רייף, ואם לא הייתם גורמים לנו לכל כך הרבה סבל, גם אתה וגם רייף הייתם בחיים, שלא לדבר על זה שגם אותי ניסית להרוג, מדי פעם אני יבוא לבקר אותך, לספר לך כמה כסף שלך אני מבזבז, להתראות" חייכתי חיוך מתגרה וקמתי מהכיסא.

-דרור-
קראנו את המכתבים של דני. כל מה שהוא אמר באמת קרה. לכל אחד הוא השאיר משהו מיוחד שלו. כולנו היינו עצובים והרוסים. אבל לפחות נשארו לנו זיכרונות ממנו. לפחות הוא הספיק להיפרד מאיתנו גם אם זה במכתב. לכל אחד מאיתנו הוא השאיר משהו מיוחד לי למשל הוא השאיר שרשרת שלו. הוא אפילו צילם לנו סרטון שלו שבו הוא נפרד מאיתנו. לכל אחד הוא כתב מכתב ארוך ושונה מכל אחד אחר. המכתב שלי יצא הכי ארוך משל כולם.
זהו חלק קטן שהיה כתוב מהמכתב הארוך שהוא נתן לי:
דרור שתקרא את המכתב הזה אני כבר לא יהיה בחיים. הדרך שבה עשינו מההתחלה הייתה דרך שגויה, הלוואי שהיה שלט שבו אפשר להחזיר את הזמן לאחורה ולשנות חלק קטן מהדברים. אני יודע שכולם בוודאי עכשיו מאוד עצובים וחושבים עלי. גם אם היית מצליח לשרוד והייתי יכול להצליח, זה לא היה משנה שום דבר, עדיין לא הייתי מוצא שום דרך מוצא. אני אף פעם לא רציתי לשבול כל כך, אבל כשבחרתי להילחם נגד רייף, הרבה אנשים נהרגו בדרך בגללו. הרשימה הזאת:
סהר
יוסי
רייף
יאן
בני
דני
בחיים לא רציתי להיכנס לרשימה הזאת, אבל הרשימה הזאת ארוכה הרבה יותר ממה שהיא כתובה, הרבה יותר אנשים נהרגו בדרך.
יהיה לכם הרבה זמן סבל בגללי, בגלל שאתם בלעדיי.. אבל בסוף אתם תמצאו את הדרך הנכונה ולא השגויה. אתם תמצאו דרך לעבור את כל זה. מה שלא יהיה תפנו לדרך הנכונה ושלא תעזו לפנות לדרך השגויה כמו שאני עשיתי.