פניתי לדרך שגויה עונה 2 פרק 12

"אחד הסודות של הצלחה בחיים, זה להיות מוכן לתפוס את ההזדמנות כשהיא תבוא אליך." שמעתי מישהו חכם פעם אומר לי את זה. עכשיו גילית שהוא צודק לכל אחד יש הזדמנות, לא משנה אם המזל שלך טוב או רע ושמגיע ההזדמנות שלך אתה צריך להיאחז בה.

-אנשיו של רייף-
התחילו האנשים להתקדם לעבר כניסת הבניין.
"היי" צעק בנאדם משום מקום לעברם.
הסתובבו האנשים של רייף אל הקול הנשמע. הביטו בבנאדם שמכוון אליהם אקדח.
"יש לכם ד"ש ממורדכי" אמר בחיוך ממזרי ולחץ על ההדק מפסר פעמים. נפלו שתי אנשיו של רייף על הרצפה. הוציא הבנאדם שעוזר לאבי מורדכי טלפון. צילם את שתי אנשיו של רייף שוכבים על הרצפה ומדממים. ברח הבנאדם שעוזר לאבי מורדכי.

-דני-

-פלשבק-
"קח" נתתי לדניס כוס קפה.
"אני חייב קפה בבוקר" ציין דני ולגם שלוק מהקפה. הוסיף בפרגון"לא רע" הרים את כוס הקפה.
"תהנה" אמרתי. הוספתי" מורדכי" קראתי לו.
"תקרא לי אבא" אמר.
התעלמתי מדבריו ושאלתי" סידרת מישהו שישמור על הבית נכון?"
"סידרתי כמה אנשים שהיו סביב הבית, אל תדאג" אמר בקול מרגיע.
"בטוח רייף ינסה לעשות את הצעד הזה,חייבים לחסום לו את הכל" הסברתי.
"כן" הסכים איתי אבי מורדכי.

-סוף פלשבק-
קיבלתי את התמונה של שתי אנשיו של רייף לטלפון שלי. נשמע צלצול הטלפון שלי. ידעתי שרייף מתקשר. ציפיתי ממנו לטלפון. הבטתי במספר וחייכתי חיוך של הצלחה.
דני: התגעגעת אלי?
רייף: אתה טיפש שיצאת נגדי למלחמה.
דני: למה?
רייף: מי שנלחם נגדי מפסיד, אני תמיד מוצא את הדרך.
דני: מאוד מפחיד.
רייף: תביא לי את הבת שלי ושלא תעז לפגוע בה.
דני: עכשיו הפכת לממש מצחיק.
רייף: אם לא תשחרר את הבית שלי, המשפחה שלך תיפגע.
דני: זהו? זה הכי טוב שלך?
רייף: הבנתי. אולי כדאי שתתקשר למשפחה שלך, יש שתי אנשים שנושאים איתם אקדחים והם מאיימים ברגעים אלה על המשפחה שלך.
דני: ואללה?
רייף: אתה יכול להתקשר אליהם ולבדוק.
דני: בעוד כמה שניות תשמע שאחד האנשים הכלבים שלך, אומרים שיש פה שליח שרוצה למסור לך תמונות. לפי התמונות האלה תבין שלא ניצחת, חתיכת רוצח עלוב, אפס.
ניתקתי את השיחה.

-רייף-
"אדוני, יש לך מעטפה משליח" אמר אחד מאנשיי והושיט לעברי את המעטפה.
לקחתי מידיו את המעטפה. הוצאתי את התמונות מן המעטפה. הבטתי בתמונות, ראיתי בתמונות את שתי אנשיי שוכבים על הרצפה מדממים בגופם. קימטתי את התמונות מכעס.

-דני-
נכנסתי אל הדירה המאובטחת על ידי השוטרים. עליתי אל הקומה השנייה לדבר אם בתו של רייף. שתי שוטרים עמדו בפתח הדלת. סימנתי אם ידי שאני נכנס. פתחתי את הדלת. היא ישבה על הספה קוראת ספר.
"איזה ספר את קוראת?" שאלתי.
"זה באמת מעניין אותך?" שאלה דנה ופרשה את ידיה לצדדים.
"כל מה שקשור אליך לא מעניין אותי" אמרתי בטון כועס והתיישבתי לידה על הספה.
"לא פייר שאתה כועס עלי בגלל אבא שלי" אמרה.
"ממש מעניין אותי מה פייר ומה לא פייר" המשכתי לכעוס.
"למה באת?" שאלה בייאוש וגלגלה את עיניה.
"באתי לתת לאבא שלך תמריץ קטן, לצאת מהחור שבו הוא מתחבא ולהגיע אליי כדי שאני יוכל למחוץ אותו" השבתי בזעם ושילבתי יד מאוגרפת ביד פתוחה.
"איזה תמריץ אתה רוצה לתת לו?" שאלה.
"אני שתעזרי לי בתמריץ" אמרתי.
"ולמה שאני יעזור לך?" שאלה בחוסר עניין.
"אמרת שאת שונאת אותי ואני מאמין לך, כי הוא פגע בך יותר מדי בחיים בדרך שבה הוא בחר, אז אם את רוצה כבר ללכת בדרכך במקום לקרוא פה ספרים כל היום אז את תעזרי לי" לקחתי את הספר מידיה בחוצפנות והנחתי על השולחן.
"לא אכפת לי שהוא ימות, לא אכפת לי ממנו, אבל אני לא יעזור לך להוביל אותו לפה, כי הוא עדיין אבא שלי" הסבירה.
"זה אותו איש שהרג את החבר שלך מול העיניים שלך, בלי לחשוב עליך אפילו" הוכחתי לה שהיא טועה בדבריה.
"איך אתה…?" לא הספיקה לשאול.
"אני יודע" השלמתי את המשפט שלה.
"עכשיו את רוצה לעזור לי?" שאלתי.
"מה אתה צריך?" שאלה בחוסר ברירה.
"אני צריך…שנתנשק ואני יצלם את זה" לחיי הפכו לאדומות והרנתי מעט את ראשי מביישנות.
"ככה תגרום לו להגיע?" שאלה בחוסר הבנה.
"שהוא יראה שהאויב הכי גדול שלו, מנשק את הבת שלו הוא ירוץ לפה" הסברתי.
הוצאתי את הטלפון שלי. כיוונתי את הטלפון עלינו ונשקתי לשפתיה. לחצתי על כפתור הצילום של המצלמה.
הפסקתי לנשק אותה והרגשתי נבוך" סליחה, שאת צריכה לעבור את זה את לא אשמה" התנצלתי וקמתי מהספה.

-דני-
הערב הגיע. ידעתי שהתמונות שלי ושל בתו דנה מתנשקים עומדים להגיע אליו בעוד עשר דקות. התקשרתי לרייף. השיחה התנהלה כך:
רייף: איך השגת את המספר שלי?
דני: כבר נהיה קל להגיע אליך.
רייף: אז בוא ותתפוס אותי.
דני: אני הפעם לא ירוץ אחריך, חשוף התעייפתי כבר, בזמן שעקבתי אחריך במשך שנה שלמה ביקרתי ביותר מארבע עשרה מדינות.
רייף: תמיד צריך להיות בתנועה, אחרת תופסים אותך.
דני: בזבזתי קרוב למאתיים אלף דולר, רק כדי להבין את הסביבה שלך, את מיש שאתה את הדרך ללכוד אותך, לחמוק ממך.
רייף: מאתיים אלף דולר זה הרבה מאוד כסף, איך הצלחת להשיג סכום כזה?
דני: התאבקתי.
רייף: אתה לא נראה בחור חזק.
דני: שיש לך כל כך הרבה כעס וזעם בגוף, שום מכה כבר לא מצליחה להכאיב לך.
רייף: לא רע! אתה חושב שחסמת אותי בכל הדרכים נכון?
דני: זה המצב אל תנסה להכחיש.
רייף: אתה בטח מרגיש כועס בזה שהרג את החבר שלי, שירה לו בלב. ששמח שהוא עשה את זה.
דני: כשתהיה בידיים שלי גם הכעס על מה שאמרת עכשיו יעבור לי. אני נותן לך יומיים להגיע לפה ולהיכנע או שהבת שלך תמות.
רייף: אתה לא באמת מסוגל להרוג, ואתה יודע שאם תהרוג אותה לא תצליח לתפוס אותי ולא תצליח להרוס אותי, כי כבר לא יהיה לך שום קלף ביד. לא יהיה לך דרך לנצח אותי אבל אני כלום לא יהיה מגבלה בשבילי.
דני: יכול להיות שאתה צודק, אני באמת לא מסוגל להרוג אותה. אבל אני מסוגל לגרום לה לסבול, אני מסוגל לגרום לה להתאהב בי. אני מסוגל כל יום להרביץ לה עד שהיא תתחנן לרחמים ולשלוח לך שתראה את זה.
רייף: אם אתה תעז…
דני: פה נגמרו לך האיומים. עוד דקה בדיוק בתישע יגיע אליך שוב פעם מעטפה אם תמונות. אמרתי לשליח להקפיד לא לאחר.
ניגש אחד הבחורים של רייף ונותן לו מעטפה. לוקח רייף את המעטפה. הוא מביט בתמונות ורואה את ואת בתו דנה מתנשקים. הוא מתיישב מהלחץ.
דני: אתה בטח עכשיו מרגיש חסר אונים, שאיבדת כל כוח, אתה מרגיש כאילו לא נשאר לך אוויר אחרי שראית את התמונות האלה, אני יודע מה זה ההרגשה הזאת בזכותך. אם לא תגיע לפה בטוח יומיים בכל פעם שתשמע דפיקה על הדלת, שמגיע איזה שליח, תמיד תהיה בפחד איזה תמונות תמצא בתוך המעטפה. וככה תמות לאט-לאט, יהיה עדיף לנצח אותך ככה בסבל. אני יגרום לזה שכל יום תראה משהו חדש שהבת שלך מתמודדת איתו. או שיש לך אופציה אחרת, אתה תגיע לכאן תיכנע לי, והבת שלך תהיה חופשייה.
רייף: אני מסכים להיכנע לך וש…תירה בי. אבל שאתה תיפגש איתי תן לי לראות אותה בפעם האחורנה, למרות שהיא תסרב.
דני: אוקיי. אני ייפשט מהשוטרים ומכל האנשים ששומרים עליה, אני ייפטר מאלה ששומרים עלי, ואני ואתה ניפגש. במקום שאני ייתן לך בזמן שאני ייתן לך.
רייף: איך אני ידע שאחרי שתהרוג אותי, לא יקרה כלום לבת שלי?
דני: תצטרך לסמוך עליי.
רייף: זה לא מספיק לי.
דני: הבת שלך לא מעניינת אותי, אתה מעניין אותי, אני לא ייתן עונש למי שלא מגיע, רק ככה תוכל לסמוך עלי.
רייף: אני יגיע תוך יומיים.
ניתקתי את השיחה. חייכתי חיוך של הצלחה.
"תחלום שאני יביא את הבת שלך" מלמלתי לעצמי.

-דני-
ישבתי במכונית. שתיתי פחית קולה קרה. הוצאתי תמונה של בני מכיס הז'קט שלי. הבטתי על התמונה וחייכתי. זאת הייתה תמונה של בני שהוא היה בן שמונה מצולם יחד איתי.

-פלשבק-
"קח שהיה לך מזכרת ממנו" אמרה אמו של בני בעצב ונתנה לי את התמונה.
"תודה" אמרתי בבכי ולקחתי את התמונה.

-סוף פלשבק-
"גם פה אתה נראה דביל בני" דמיינתי שאני מדבר איתו. המשכתי לדמיין שהוא שומע אותי" גם אני לא יצאתי בתמונה הזאת כל כך טוב. תראה מה הצלחתי לעשות בשבילךף בחיים שלי לא הייתי מדמיין את עצמי במצב הזהף זה מרגיש לי מוזר לפעמים, זה כאילו אני בעולם שונה" דמעות זלגו מעיניי.
לגמתי שלוק מפחית הקולה.
"אתה לא יודע כמה אני סובל בלעדייך, זה לא משהו שיפסיק אף אחד לא יבין את זה, אתה לא תיעלם לי מהראש או מהלב אם הזמן, אתה היית כמו אח בשביליף אהבתי אותך יותר מאשר אני אוהב את האחים שלי, אז איך אפשר לשכוח אח?" שפשפתי את עיניי הדומעות ונשכתי את שפתיי.
לגמתי שלוקים נוספי מפחית הקולה שידי רועדת.
"זה לא ייגמר אחרי רייף, אני ימצא דרך גם לתפוס את יאן, אבל אחר כך, אני יחסוך כסף, ואני יעזוב לארץ הכי שקטה ויפה שאני ימצא בעולם, ושם אני יעבוד ויחיה, כמובן שאני יהיה בקשר עם המשפחה שלי" נישקתי את בני בתמונה והחזרתי אותה לכיס הז'קט.

-כעבור יומיים-
נשמע צלצול הטלפון שלי. ענית לטלפון. שיחה התנהלה כך:
דני: אתה כבר בלונדון?
רייף: כן.
דני: אני ישלח לך את הכתובת לנייד, אנחנו ניפגש בתוך יער.
רייף: אם טטמון לי מלכודת ולא תביאי את הבת של…
דני: לא תקשיב לי אתה! אם אתה טטמון לי מלכודת אני יהרוג את הבת שלך בלי להסס, ואל תחשוב לפנות להגיע אל המשפחה שלי יש הרבה אנשים ששומרים שם.
רייף: אתה בחור חזק הרבה יותר ממה שאתה נראה. אתה היחיד שהצליח להכניע אותי.
דני: בשעה עשר בערב תהיה במקום שאני יסמס לך את הכתובת.
רייף: אל תשכח את הבת שלי.
ניתקתי את השיחה.
"תמשיך לחלום, תמשיך לחלום" מלמלתי לעצמי וקמתי מהספסל הציבורי.