פינה מלאה בדם-פרק 1

הירח כבר בשמים ורק הוא מאיר את דרכי,הרוח הקודרת מקפיאה את גופי ומסרבת לי להמשיך אך גופי נמשך לאותה פינה קטנה, אותה פינה קטנה שאף אחד לא יודע מה קורה בה בלילה.אנשים מעדיפים להשאר בביתהם בזמן שיקירם נרצחים בדם קר.אף אחד לא ידע שאותה עירייה קטנה ונחמדה תהפוך לעירייה עם דם ברחובות ופחד לצאת מהבתים,אף אחד לא ידע מי רצח ומי מת. הסתתרתי מאחורי הקיר מביטה על הרצח הנוראי שקורה שם, שני בחורים לבושים בשחור עם מסכה דוקרים את אותו בן אדם חף מפשע,הכאב רק מכה בי והעצב רוצה לפרוץ החוצה בתור בכי מתמשך. סובבתי את ראשי והתכוננתי לרוץ משם,לברוח מהכאב הזה.לא הייתי מסוגלת להציל את הבן אדם אבל הייתי מסוגלת להציל את עצמי. נכנסתי לדירה הקטנה והבטתי בתמונה המשפחתית,הם רצחו אותם בדם קר,לקחו אותם ממני והכל באשמתי.אני נתתי להם ללכת. אותה משפחה שפעם הייתה חייכנית עכשיו בגן עדן ואני חייה,מנסה למצוא תקווה בעיר הקטנה וחסרת המזל.
"כן בוס?" שאלתי כשעניתי לשיחת הטלפון.
"קיירה רצחת אותם?" הבוס שאל אותי בקולו המסתורי והמפחיד.
"אני מצטערת,לא מצאתי הזדמנות." אמרתי בחששה
"החיים של האנשים פה תלויים בך,אם לא בשבילם אז בשביל הורייך." הוא אמר וגרם לדמעותיי לזלוג באיטיות מעיניי. "אני מבטיחה להרוג אותם מחר." אמרתי בחששה ובתקווה.
"אני סומך עלייך." הוא אמר וניתק.הדלקתי את הסיגרייה שלי ונותנת למחשבות להציף את ראשי.
פחדתי לרצוח,פחדתי לראות את הדם של אותו הרוצח אבל איזה עוד ברירה יש לי?
שאפתי את העשן הרעיל של הסיגרייה שהרגיעה אותי ועצמתי את עיניי מנסה לחשוב על דרך להרוג את הרוצחים.
זרקתי את הסיגרייה ועליתי לחדרה של הוריי אחרי שנים שהדלת היתה נעולה. פתחתי את הדלת והריח המוכר הציף את אפי,אותו ריח של הבושם שאבי ואמי אהבו. יומן קטן וחום היה מונח על השידה מעץ של אמי. לקחתי אותו וניקתי את האבק שהיה עליו. פתחתי אותו והתחלתי לקרוא את מה שכתוב בו.

"קייר ילדתי הקטנה והמדהימה.כאן דרכינו נפרדות לתמיד,אני גאה בך,אני גאה על מי שאת.האושר שלי הגיע כשאת נולדת,אותה תינוקת חמודה עם עיניים כחולות שרק יכלתי לדמיין.הבאת לי את השמחה לחיים והחוצפה שלך שאפיינה אותך תשאר אצלי בלב תמיד אפילו שאני למעלה. זוכרת את הנדנדה מעץ? זוכרת את הימים שהיית יושבת עלי שם ומבטיחה לי שאת תהיי כמוני? זוכרת את הרגעים שבהם נישקתי את ראשך ואמרתי לך שאמא תמיד איתך?אז הנה אני תמיד איתך,לא משנה אם את רואה אותי או לא אני תמיד רואה אותך וגאה בך. אני רוצה שתמשיכי לחייך את אותו החיוך המדבק שגרם לעינייך המדהימות לנצוץ ואת הצחוק המתגלגל שלך.חיים רק פעם אחת,אל תבכי עליי,תנצלי אותם לטובתך. אני אוהבת אותך ילדה שלי ותמיד אוהב-אמא"