עסקה עם המוות – פרק 8

"מה? למה?!" שאלתי, מבוהל. "אם מישהו ילך איתך חיו נתונים בסכנה גדולה מאוד" אריקה ענתה, "ומה איתך? כבר עכשיו חייך נתונים בסכנה גדולה מאוד…" אריקה לפתע נראתה כועסת, התחרטתי על מה שאמרתי, ואז היא חייכה "נכון, אבל אסור לי לבוא, יש לי עבודה פה, למען המדינה…" הנהנתי, למרות שבתוכי חשבתי 'כן ואת רוצה לתת לי לברוח לבד כל החיים שלי מהמוות ואז למות בודד?' היה נדמה שאריקה קוראת את מחשבותי "אל תכעס, זה לטובתך…" היא חייכה קצת ואז חזרה להבעתה הרגילה, הבעת גועל. "אין לך הרבה זמן, תארוז את כל מה שצריך, את החומר תשרוף או משהו, אני לא רוצה שום זכר ממנו" ידעתי למה, כי הדבר הזה הרג את האחיין שלה. את האמת עוד לא התרגלתי לעובדה שארו מת. הייתי בטוח שעוד מעט אני אקבל ממנו עוד טלפון והוא יאמר לי שצריך לרצוח עוד מישהו והוא יאמר לי ללכת בשתיים לבוס. אבל אז חזרתי למציאות, ארו שכב על מיטתו לא נע, עיניו עצומות, לא יפתחו לעולם, הסתכלתי עליו, לרגע רציתי להעיר אותו רציתי לפתוח לו את העיניים בחוזקה, אבל ידעתי שזה לא יעזור, ארו ישן עכשיו, ישן לתמיד. ארזתי את הדברים שלי וחזרתי לאריקה "מה תעשי עם ארו?" שאלתי, "אני לא יודעת, בינתים הוא ישאר פה" לרגע, מרב סקרנות, שאלתי "ההורים שלו חיים?" אריקה הנידה בראשה. "לא, הם לא חיים" דמעות עדינות עלו בעיניה ואז היא מצמצה והן נעלמו. השעה הייתה שבע וחצי בבוקר, יצאתי מהבית לרחוב, היה קריר בחוץ, לא ידעתי לאן לברוח אז התחלתי ללכת ברגל, בשעה שמונה בערך, מונית עצרה לידי, הנהג פתח את החלון ושאל "למה אתה מסתוב פה בשעה כזאת?" הסתכלתי סביבי עמדתי באמצע רחוב גדול אבל שקט מאוד,הבתים בו היו ישנים וקטנים, כמו בקתות עץ, כנראה הגעתי אליו בלי ששמתי לב "איפה אני?" שאלתי,פתאום ראיתי שלט 'סוף העולם אוכלוסייה: 2' הנהג חייך ושלף מכיסו אקדח, הראש שלי הסתובב, שמעתי את קול היריה ואז קמתי פתאום, כנראה נרדמתי בדרך, אבל אף פעם לא נרדמתי בעמידה, מה קרה עכשיו? הייתה לזה תשובה אחת, מישהו עשה את זה…