עסקה עם המוות – פרק 7

"זה לא טוב" אריקה אמרה, דמעות נצנצו בעיניה. "אין משהו שנוכל לעשות?" שאלתי, "לא זה כבר מאוחר מידי…" אריקה ענתה והמשיכה "אתה צריך לברוח, הבוס ימצא אותך אלא אם תברח עכשיו". נזכרתי שיש עוד אדם שמחפש אחרי "אממ, אריקה…?" אמרתי, לא ידעתי איך להסביר את זה "מה?" היא ענתה, קולה שבור. "יש עוד אדם שמחפש אותי…" אריקה התעשתה "מה?! זה לא יכול להיות, מי?" "מישהו, אף פעם לא ידעתי את שמו,הוא גבוה מאוד ונדמה לי שיש לו שיער שחור, השתמשתי בכסף שקיבלתי מה…" לא רציתי לומר את המילה הזאת, הרגשתי איך ליבי מקשה עלי, אריקה הבינה. "נדמה לי שיש לי מושג מי הבן אדם הזה…" אריקה אמרה בשקט וקיללה. "אתה צריך לזוז, מהר!" אריקה אמרה, "מה? למה?" שאלתי, מבוהל מהפחד בקולה. "הוא הרבה יותר מסוכן ממה שאתה חושב…" "מי? הבוס?!" שאלתי. "לא, האדם השני, קוראים לו הלורד ארג" "ארג?!" שאלתי, מגחך, "זה לא מצחיק, זה ראשי תיבות של: אירגון – הרצח – הגדול" החיוך נמחק מפני, "מה זה?" שאלתי "זהו אירגון של אנשים שמאיימים על אנשים כדי שיתנו להם כסף" "ההגדרה הטובה ביותר למה שהוא עשה לי" אמרתי, שתי שניות אחרי זה התחרטתי על זה, אירקה נראתה מבוהלת למרות חזותה הקשוחה, אף על שיערה הבהיר ועיניה הכחולות היא הייתה גבוהה מאוד, רזה ושרירית, פניה עטו לרב הבעה של גועל, לראות אותה במצב כזה היה קשה כמעט כמו לראות סוס נדרס, כשבן אדם שמשדר כזה ביטחון עצמי גבוה נראה פתאום כילד קטן החושש מסכנה, גם ביטחונך העצמי יורד. "אז מה נעשה?" שאלתי "כמו שאמרתי, אתה צריך לברוח" "לבד?" שאלתי, חושש. "אולי עד מותך…" אריקה אמרה, בקול עצוב…