עסקה עם המוות – פרק 4

מאחורי הייתה רק שקית קטנה שבתוכה חומר שחור, תפסתי בשקית וקירבתי אותה אלי, לחומר היה ריח משונה, אך מוכר מאוד. מיששתי אותו, מין ג'ל כזה שחור ונוזלי. "זה סם מאוד מסוכן" אמרתי "טיפה אחת מזה, ואתה מת תוך שתי דקות, אתה בטוח שזה מה שאנחנו צריכים?" שאלתי. הבוס הנהן, "כמה?" שאלתי, "15,000" הבוס ענה, "לא מספיק" עניתי לו בחזרה "20,000". הבוס שלף אקדח והניח אותו על השולחן "17,000 ותגיד תודה על זה". "תודה" מילמלתי בזילזול מלא. "אריקה וולמן, עד מחר בשתיים, תזכור זאת" הבוס אמר, הנהנתי. יצאתי מהחדר במהירות, שנייה אחרי זה יד משכה אותי לאחור וזרוע שרירית חנקה את גרוני "זה אצלך?" קול שאל "כן, אבל לא פה" עניתי. האיש לקח אותי הצידה "איפה זה? תביא לי את זה!" שלפתי את המוודה של הכסף "הנה, כל מה שרצית… קח את זה ותעזוב אותי בשקט". האיש פתח את המזוודה ובדק את תכולת "כן, זה מה שאני אוהב, כמה יש למחר?" "17,000" עניתי. "לא מספיק" האיש ענה. "סליחה אבל אני לא שולט בהחלטות הבוס" ברגע ששמע את המילה 'בוס' האיש נרגע. "הפעם אני אחוס על חייך ופעם הבאה אני מצפה ליותר שיתוף פעולה" האיש אמר לי. הוא לקח את המזוודה וברח מהמקום. כן, הבנתם נכון, אני נותן לאיש הזה כסף כדי שלא יהרוג אותי…

*************************************************

"הוא דיבר איתך?" ארו שאל, "כן" עניתי. "יופי, צריך לנסוע היום בלילה" ארו אמר. היו לו עיניים כחולות ושיער שחור-אפור, למרות שהוא היה רק בן 19. "החומר אצלך?" הוא שאל שוב, "כן" עניתי. ארו נראה לחוץ, בדיוק כמוני. "תשמע רציתי להגיד לך…" אמרנו באותו זמן וגם את "תגיד אתה קודם, טוב אני…" צחקנו, "תתחיל" אמרתי לארו. "תשמע, בזמן האחרון אני חושב שמה שאנחנו עושים זה לא… איך לומר את זה?" "לא בסדר" השלמתי, בוהה ברצפה. "כן, אבל אני מפחד מה…" "בוס" השלמתי שוב, "גם אני" הודתי. "תגיד אתה חושב שהוא באמת…?" ארו שאל. "מה? מה שכולם אומרים? לא, זה לא יכול להיות…" מילמלתי. "לא יכול להיות שהוא המוות…