עסקה עם המוות – פרק 2

"עשית את זה?" הבוס שאל, "כן בוס" עניתי. עמדתי כעת בחדר החשוך של הבוס, אף פעם לא ידעתי מי הוא באמת. הוא היה לבוש גלימה שכיסתה את פניו וכפפות שכיסו את ידיו רק את קולו שמעתי, חזק אבל צרוד. והרחתי את ריחו, ריח צחנה, ריח שהזכיר לי כאב. ריח של ריקבון. הבוס ישב על כיסא העור שלו, ישן כבר ומתקלף, רק מנורת שולחן האירה אך בקושי את החדר. הבוס שלף מזוודה מתחת לשולחנו והניח אותה על השולחן, תפסתי במזוודה, פתחתי אותה וסקרתי את כולה, 200,000 דולר. "הקריאה הבאה תישלח בהקדם" הבוס אמר. הנהנתי ויצאתי מהחדר במהירות. את האמת קצת פחדתי. כבר הרגתי אולי 5 אנשים אבל רק הפעם, רק הפעם הבנתי מה עשיתי, רק הפעם חזרתי לאחור וחשבתי על האישה והילדה המסכנות שיבכו על אובדנן, רק הפעם הרגשתי עקיצה בלב. הבוס תמיד אמר לי שהורגים את האנשים הרעים, אבל הרגשתי כאילו אני הרע פה, אני עושה את הלא נכון ומחילה לא תינתן לי, במיוחד לא מעצמי. השעה הייתה חצות, חזרתי לסמטה האחורית שאני קורא לה בית, או לפחות בית ליומים האחרונים, אלרח עוד מקרה רצח אני צריך לעבור שוב. לקחתי את המזוודה של הכסף והכנסתי אותה לתיק הגב הגדול שלי. הייתי מלוכלך ועייף ורעב. סידרתי כמה סמרטוטים על פינה חדשה בקצה הרחוב מאחורי איזה בניין ישן. נשכבתי, כולי רועד, אולי מקור, אולי מפחד, אולי מעצב…
נרדמתי מהר על הרצפה הקשה והקרה כקרח. באותו לילה חלומותיי נדדו הרחק מכאן. עד ששמעתי קול נפץ חזק, אולי בסביבות 2:30…