עמק השדים-הקדמה..מפחיד רצחחחחחחחחחח!!! שווה קריאה!!!

הקדמה:
אני רצה ביער במהירות, כואבות לי הרגליים והנשימה שלי נהיית כבדה יותר ויותר. הבגדים שלי ספוגים ממים בגלל הנחל שהרגע חציתי, זה היה לילה סמיך ומלא ערפל, היער היה גדול. עם עצי גבוהים ודשא כמעט שחור. היה חשוך. ויותר מפעם אחת כבר מעדתי וכמעט נפלתי.
אני שומעת קול ינשוף. אני מסתובבת במהירות. אין שם איש. אני מסתובבת וממשיכה לרוץ. אני מתכופפת מענף נמוך וממשיכה שוב לרוץ. הראות שלי זועקות אוויר והצלעות שלי כואבות. אני לא אוכל לרוץ לזמן רב. אני לא יכולה. אני לא אהיה מסוגלת. אני לא אשרוד את זה. פשוט לא.
עוד קול קריעת ינשוף. אני מסתובבות ורואה בוהק לבן על אחד העצים. אני הולכת צעד אחורה, זיעה קרה נוטפת במורד עורפי והגוף שלי מתחיל לרעוד. לא מקור. מפחד.
היצור קורא בשמי. צעקת פחד נמלטת מפי. אני מסתובבת וממשיכה לרוץ. לרוץ הרחק. לברוח.
אני נתקלת בשורש שבולט מהאדמה. אני מועדת ונופלת על בטני. אני מריחה ריח של דם. אני משפילה את עיניי ורואה שנפגעתי.
קול צחוק אכזרי נשמע מאחורי. אני מתהפכת במהירות. מרימה את מבטי ורואה אותו.
"חשבת שתצליחי לברוח, אה?"
אני רוצה להתחנן בפניו שישחרר אותי. שיניח לי. שלא יפגע בי. אך לשוני בוגדת בי ומוציאה מפי יללת כאב מהולה בפחד.
הוא צוחק ברשעות.
"את לא תעזבי כל כך מהר!" הוא אומר. "אחרי הכל, יש לי תוכניות גדולות בשבילך."
אני משפילה את ראשי בייאוש. אני לבד. איש לא יעזור לי. איש לא יכול לעזור לי.
עיניי נתקלות ברגלי. היא כואבת. כנראה נקעתי אותה כשנתקעתי בשורש.
"תביטי בי." הוא לוחש.
אני מרימה את ראשי ומתחלחלת. הכאב ברגלי נעלם והדבר היחיד שאני מרגישה זה פחד.
הוא הולך להרוג אותי!