בעמק הבובות – פרק 2

"וממה סיפרו הזקנות,בעמק הבובות,שהבובה שהיא הכי אהבה הילדה קמה לתחייה,והפילה את האימא והלפיד למים. גם האם וגם הבת טבעו ומאז"
"ומאז אני הולך לאבא שלי,לספר שאת עושה סיוטים לילדים בני 5",הפעם הוא באמת קם ויצא.
"מאז",המשכתי מהמקום שהפסקתי,"אומרים שנשמתה של האימא קמה כל יום השנה שגרמה למותה של ביתה ורודפת אחרי ילדים חדשים",לא אני גאון! ומזל שדוד שמעון הראה את הנחל.
שמעתי מחיאות כפיים,זה היה דוד שמעון.
"זה גאוני,להפחיד ילדים קטנים בצורה כזאת,אפילו אני לא הייתי חושב על זה",אמר והתיישב מול השק שינה שלי.
"סך הכל רציתי שהם ישנו סוף סוף",אמרתי במבוכה קטנה,ומזווית העין ראיתי את רועי השחצן בחיוך ניצחון.
"והם היו נרדמים ככה?",הסתכל עליי בעייניו הכחולות שאת צבעם הבחנתי מהאור שהיה מחוץ לאוהל.
"לכל היותר בורחים לאוהל שלכם",מאיפה הבאתי את זה..
הוא צחק בקול רם: " גם יפה,גם חכמה וגם מצחיקה בדיוק כמו אימא שלה!".
זה היה מביך,אבל הפרצוף החמוץ של רועי היה שווה את כל זה.
"סליחה אם הבכתי אותך",אמר כשנרגע קצת,"רוצה שאני אספר לך סיפור לפני השינה".
"לא איכפת לי,לישון אני גם ככה לא מצליחה".
"בואי",הושיט לי יד,"לאור הירח",חייך.
מה כבר יש לי להפסיד? זחלתי מתוך שק שינה והתחלנו לצאת מאוהל.
"ואתם תשנו",אמר כשיצאתי מאוהל ונעמדתי על האדמה,"רועי אתה האחראי." הייתי נותנת הכל לראות את הפרצוף שלו.
די אהבתי את דוד שמעון למען האמת,הוא היה נשוי לדודה של לימור,אחותה של אימא שלי. אבל לא הבנתי את הקטע שלו בטיול המחנאות,לא אהבתי את הטיול הזה בכלל.
הוא יצא בנתיים מהאוהל.
"בואי",הלך לפני ועלה קצת על הגבעה שלפניו והושיט לי את היד,ועליתי גם. אחר כך שנינו ירדנו לשביל מלא עלים ודשא.
המקום היה מואר מפנס הגבוהה שעמד ליד האוהלים
"אימא שלך אומרת שאת לא אוהבת את טיול המחנאות",אימא! אמר כשהתחלנו לצעוד על השביל הרך.
"לא,לא שאני לא אוהבת,אני פשוט לא מבינה את הקטע שלו. להתאסף בכל שנה באותו מקום ולצעוד לאותו עמק,ולראות את אותו נחל\נהר",אמרתי בשיא הכנות.
"שבי",אמר והתיישב על גזע,יותר נכון על מה שנשאר מהעץ המסכן אחרי שקטעו אותו. התיישבתי לידו,וכפות רגליי נגעו כאדמה.
"רציתי לשמוע סיפור?",אמר והוציא קופסת סיגריות,לקח סיגריה קטנה והדליק אותה עם מצית.
"כן,רציתי",אמרתי ונגעלתי די מהעשן.
"טוב,אז הוא מתחיל לפני 15 שנה,הוא גם די מפחיד אם לחשוב על זה לעומק. והכל מתחיל פה,לא בעצם בבית ספר מוקדם יותר. את מבינה מורן,להיות תלמיד חדש בכיתה יב זה די קשה,או קל מידיי",אמר והמשיך לעשן,ראיתי איך העשן מתפזר באוויר ואהבתי את המראה.
"את מקשיבה?",אמר והתבונן בי,איך אני מוקסמת מהעשן.
"כן,בוודאי",אמרתי לו.
והנה אני מגיע לי,מתיישב בשולחן הכי אחורי,לבד. המחשבה היחידה שמנחמת אותי שאני בכיתה י"ב ו6 חודשים עד לסיום זה לא כזה נורא,"ושוב עישן מהסגריה שלו.
"הבטחתי לא להתאהב,כי הייתה לי אהבה,שנשארה אי שם בארצות הברית,סוזי היפה. אבל ההבטחה הזאת לא החזיקה הרבה זמן. באותו יום שהגעתי ראיתי אותה,יותר נכון את שלושתם",עכשיו הסיגריה שלו נגמרה ומצאה את מותה על האדמה בזמן שהוא מעך אותה.
"זה היה אבא שלי,אימא ודודה לימור?",אמרה מסיפורים שזכרה.
"בדיוק,והתאהבתי אחת משתיהן,נחשי מי זאת",אמר ושם את ידו על כתפי,זה היה לא יודעת איך זה הרגיש.
"דודה לימור,נכון?",הגיוני לא?
"לא,מורן יקרתי,זאת הייתה אימא שלך בה אני התאהבתי",אימא שלי? ניסיתי להתרחק אבל הוא אחז בי בחוזקה.
"את רוצה ללכת? לא אמרת לפני רגע שקשה לך באהל",בתוך ליבי הצטערתי ורציתי לשמוע את קולותיהם המרגיזים.
"בשבוע השני כבר התחברתי אליהם,לחבורה של לוזר ושתי יפהיפיות".
"אל תדבר ככה על אבא שלי",אמרתי.
"זאת האמת מורני,הוא לא היה יפה במיוחד,גם לא לימור,מה שרציתי זה לכבוש את אימא שלך הבוגדנית הזאת."
"תעזוב אותי",אמרתי.
"אני פוחד שתברחי לי,ואני רוצה שתשמעי את האמת."
"אני לא אברח,באמת",ליבי התחיל לפעום בעוצמה.
"גם אמא שלך,אמרה לי את זה פעם,ואת יותר מידיי דומה לה בשביל שאני אאמין לך",אמר והתבונן במבט חד לתוך עיניי.
"אחרי חודשיים נסענו לפה,שמורת טבע עלאק,חשבתי לעזעאל כמה מכוער פה. אותו הזמן הייתי כבר חלק מהחבורה משלושה נהיה ארבעה. החלטתי שאחרי הקומזיץ אני אומר לאמא שלך הכל,וידעתי שזה מה שאני אעשה. אבל הקומזיץ נגמר,והיא התנשקה עם אבא שלך נראה לי במקום קרוב לפה איפה שאנחנו יושבים עכשיו." אמר והרפה קצת את האחיזה.
"החלטתי לחזור לאוהל של ארבעתינו,ולימור נישקה אותי שם,כך נוצר לו רועי. כמובן שמיד לא ראו עליה את זה,אחרי עוד חודשיים הבטן של לימור גדלה,והסימנים הכחולים על הגוף של אימא שלך התרבו. רציתי להרוג אותו,הדם שלי בער,אבל סוף סוך יכולתי לדבר לבד עם אימא שלך,היא ביקשה ממני ללוות אותה הביתה."