על גג האחוזה- סיפור מתח חדש

בעיר יהלום העד התרחש רצח נוראי: גברת סטפמופר, בעלת אחוזת הזוהר היקרה נרצחה, ולפי כל טובי הבלשים, היו שישה אנשים שהיו בתוך האחוזה בזמן שהיא נרצחה: לווי, שעשה שיפוץ באחוזה, גברת אנה, המשרתת, המנקה, דלגורד, המבקר שביקר באחוזה, סר וויליאמס, הצבעי שצבע את קירות האחוזה, מר קורי, ועורך הדין שקפץ לביקור ביום הרצח באחוזה, מר גבריאל. כיוון שגברת סטפמופר הייתה חברה חשובה של ראש הממשלה, וראש הממשלה דרש לגלות לפחות מי היה הרוצח, קראו לכל מיטבי הבלשים בעולם, ואף אחד לא הצליח, חוץ מאחד. אני. ז'ן קורג, הבלש הטוב ביותר בצרפת כך מספרים, לפחות אני מספר ככה לכולם…
אני בן 24, ואני בגובה 1.79, שיער שחרחר וכובע מגבעת שחור על ראשי ומקל שחור מוחזק בידי תמיד, וחולצת טריקו ועניבה שחורה ונעליים די חדשות בצבע שחור. נהגו לקרוא לי "הבלש השחור".
נשלחתי על ידי ראש הממשלה מצרפת עד לכאן, ליהלום העד.
"טקסי!" שלחתי ידי אל הכביש הסואן. מונית צהובה ורועשת עצרה לידי. פתחתי את הדלת של המושב האחורי, התיישבתי על המושב וטרקתי את הדלת באלגנטיות מושלמת.
"לאן אדוני?" שאל הנהג בנסיעה די מהירה
"אחוזת הזוהר" אמרתי כשאני הוצאתי סיגריה ומצית ועישנתי מעט "ו.. מהר בבקשה"
"אין בעיה אדוני" אמר נהג המונית והתחיל לנסוע במהירות בכביש הסואן.
היו הרבה מכוניות בעיר יהלום העד, שזאת עיר די גדולה, הופתעתי לגלות שזאת עיר די ענייה, ושיש בה את האחוזה כמעט הכי יקרה בעולם כולו.
לבסוף המונית חנתה סמוך מדרכה שבסוף המדרכה הייתה גדר ברזל גבוהה מאוד, שבהחלט אי אפשר היה לטפס עליה, ורק היה שער כניסה אחד המוביל אל האחוזה הגדולה והיקרה ביותר בעולם, אחוזת הזוהר.
שילמתי במהירות לנהג המונית והוצאתי את פנקס הנייר שלי. "אממ.." מלמלתי כשרשמתי כמה דברים בפנקסי "מעניין מאוד…".
הלכתי לכיוון השער עד שראיתי איש די דומה לי, רק קצת יותר נמוך. בטח בלש אחר שניסה לפענח את מקרה הרצח. הוא יצא מהאחוזה והלך לכיוון השער בכדי לצאת.
"אהה.. סליחה. אני רוצה להיכנס בבקשה" אמרתי לבלש
"מי אתה?" שאל הבלש
"אני?" שאלתי "אני ז'ן קורג. מצרפת"
"הו, אדוני" כמעט השתחווה לי הבלש "כבוד הוא לי שהגעת. ראש הממשלה כבר מחכה לך באחוזה. מקרה הרצח עדיין לא נפתר. אני אומר לך. מי שזה לא יהיה," אמר הבלש כשפתח את השער "הוא חשב המון זמן על הרצח הזה…" והלך משם.
אני עברתי דרך השער הפתוח והלכתי לכיוון דלת האחוזה. דפקתי עליה שלוש פעמים.
"אני מיד בא" נשמע קול מ- מתוך האחוזה.
הדלת נפתחה.
מולי עמד ראש הממשלה של יהלום העד. הייתה לו חליפת טריקו ושיער חום ופנים שמחות, מכנסיים לבנות ונעליים שחורות.
"אני נד פולקסון," אמר ראש הממשלה ולחץ את ידי "אבל אעדיף אם תקרא לי נד" אמר "סיגריה?" הציע לי
"כמובן" אמרתי ולקחתי
"רוצה מצית?" שאל
"לא, יש לי כבר מהבית" אמרתי והוצאתי מכיסי מצית והצבעתי על הכתוב עליו "תוצרת צרפת. משובח ביותר" אמרתי והדלקתי את הסיגריה.
"בבקשה" אמר ראש הממשלה ונתן לי להיכנס "אנחנו מאוד שמחים לארח אותך כאן, ז'ן. אנחנו מאוד אוהדים אותך, בכל המקומות בעולם"
"תודה רבה" אמרתי כשישבתי על כורסה מרופטת היטב בריפוד שחור סמוכה לשולחן שהיו עליו שתי כוסות ריקות.
ראש הממשלה מיהר לשבת מולי.
"אנה" אמר והמשרתת גברת אנה הגיעה במהירות כשהיא מחזיקה מגש, עליו היה בקבוק ויסקי.
היא הניחה את בקבוק הויסקי על השולחן ומזגה ממנו לשתי הכוסות שהיו מונחות על השולחן.
"תודה רבה" אמרתי "איך אמרת שקוראים לך?" שאלתי
"אנה" אמרה בקולה הצרוד "אנה דול" אמרה והלכה משם.
"אישה נחמדה" אמרתי "היא המשרתת של גברת סטפמופר?"
"כן" אמר נד "בת 42. אין לה ילדים ואין לה בעל. עבר אין לה" אמר נד
"מאיפה אתה יודע את זה?" שאלתי כשאני כתבתי משהו בפנקסי
"אני ראש הממשלה" אמר נד "אני יכול לחפש כל דבר על כל איש"
"מעניין…" אמרתי בגיחוך "ועכשיו, לחיים!" אמרתי והרמתי את הכוס וגם נד הרים את הכוס.
שתי הכוסות התנגשו.
"שנמצא את הרוצח" אמר נד
"אל תדאג," אמרתי "אני די בטוח שאני אמצא…".