עיני הרוחות – פרק 5: בית הקברות הלאומי גולדן גייט (חלק 3)

הוא דילג מעל השער הקדמי של הבית, חצה את הכביש במהירות, התפרץ אל תוך חצר נוספת והתעלם ממשפחה המומה שהכינה לעצמה ברבי-קיו כשזינק מעל פחי האשפה שלהם. הוא ניתר מעל חצר צמודה נוספת אך כעת פנה שמאלה בכביש ורץ לכיוון בית שמאחורי הייתה שדרה של עצים צפופים – הוא חצה את החצר שמסביב לבית במהירות, דילג מעל הגדר ואל תוך שורת העצים. הוא הגיע אל חומה נוספת, טיפס מעליה ונחת שוב בבית הקברות, שלמעשה צורתו הייתה כצורת האות L, כך שלבסוף הוא חזר אליו, בתקווה להטעות את השוטרים.
כריס נלחם על חייו, אבל יותר מכך – הוא נלחם על כך שהמלחמה שבה לחם במשך שלוש השנים האחרונות לא תהיה לשווא. ולשם כך הוא המשיך לרוץ דרך אלפי המצבות, הגם שחולצתו התמלאה בזיעה ושרירי רגליו כאבו. משפחה שהגיעה להתייחד עם זכרו של נפטר הביטו בכריס בזעזוע כשקפץ מעל קברו הטרי של הנפטר. הוא הגיע בריצה אל הגדר המזרחית של בית הקברות, והשהה את עצמו בצמוד אליה במשך כמה רגעים בהמתנה לכך שקולות הסירנה ייעלמו בנבכי השכונה שדרכה ביצע את מסלול ההימלטות. אחרי שניגב את הזיעה מעל פניו הוא הרים את עצמו מעל גדר הסורגים ונחת בצידה השני. הוא עלה בגבעה מדושאת עד שהגיעה אל מעקה הביטחון שמימין לכביש מספר 280 – כביש רחב ומרובה נתיבים. הוא דילג מעל המעקה וכמעט באותו הרגע הופיעה מונית פנויה, כאילו נשלחה משמיים. הוא סימן עבורה וכאשר היא נעצרה בשולי הכביש הוא התיישב במושב האחורי וחבט את הדלת מאחוריו, מנסה להישמע טבעי ככל האפשר, תוך שהוא בולם במאמץ רב את פרץ השיעולים שבאו בעקבות הריצה.
"סע," הנהג מילא את ההוראה הפשוטה והחל לנסוע. האופק התכסה בעננים והיכן שהם נפערו פרצו קרני השמש. הנהג נסע במהירות בינונית ללא אומר, וכריס הביט בעצים הרחבים שכיסו את צדי הכביש, מתכנן את צעדיו הבאים.
הוא קיווה בכל מאודו שקייטי תהיה במצב של חולשה, או אף יותר טוב – במצב של עילפון, אך הסיכויים לכך היו קלושים עד מאד. אשר על כן ברגע שהשוטרים ישמעו ממנה על כך שבעלה וילדיה נעולים מתחת לצריף בחוף אמברי, הם ישלחו לשם כוחות גדולים ואולי אף מסוק משטרתי, דבר שידחה לזמן בלתי ידוע את האפשרות לייצר את עיני המוות, שכן הגולגולת באמצעותה ניתן לייצר אותם חבויה עמוק מאד בתוך חולות החוף אמברי. אבל גרוע מכך, גם אם יהרוג אדם נוסף וייצר את עיני המוות בשנית, לעולם לא יוכל לשוב אל חוף אמברי ולראות את אביגיל עם עיניו החדשות, שכן המשטרה תשמע מפי קיית' על רצונו הנואש לראות את אביגיל ולכן תצמיד מעקב משטרתי לחוף אמברי, בתקווה שיחזור לשם וייפול לידיהם.
כריס זע באי-נוחות במושבו כשהבעיות הללו ייסרו את מוחו. כל מאמציו עלולים לרדת לטמיון עולמי בגלל טעות אחת ומגוחכת – העובדה שהשאיר את אשתו של קיית' במכוניתו.
ללא ספק, הוא יעשה את מה שתכנן לעשות עוד הערב – גם אילולא המשטרה עלתה על עקבותיו – לבקר את האיש שעזר לו כה רבות. הוא הרי הבטיח לאותו האיש שיעדכן אותו ברגע שיגלה את משמעותה של הערה 1167, וכעת יהיה זה אף מתבקש – הלה יוכל לסייע לו להגיע אל החוף מבלי לחשוש ממרדף משטרתי. בכל מקרה, יהיה זה מעתה מרוץ נגד הזמן בינו לבין המשטרה בשאלה מי יגיע קודם אל חוף אמברי.
לבסוף פקעה סבלנותו של הנהג והוא הביט בכריס דרך המראה, "לא נתת לי אפילו כתובת."
אבל לכריס הייתה כבר תשובה, "שדרות החוף 211." הוא אמר וחזר להביט מבעד לחלון כשהוא מציין לעצמו, "אל אחוזתו של העוקד."