עיני הרוחות – פרק 4: כתביו של כריס (חלק 1)

"איך?!" שאלתי.
אבי ליטף את שיערה של סידני, "השיער הוא אותו שיער, הגובה, הקול, זה כריס.."
נענעתי בראשי וסירבתי להאמין שכריס החביב מחנות הנוחות הכין לנו את המלכודת האכזרית. "אבל – "
"דיון, זה הוא, זה הוא, זה כריסטופר. אני נשבע, אני אתפוס.. ואני אשבור כל עצם במנוול הזה!" אבי פרע את שערה של סידני במהירות והרים את ראשה, "סידני, את בסדר?"
סידני הביטה באבי ומלמלה בקול רועד, "כואב לי ביד…" היא הרימה את ידה והראתה חתך עמוק בשריר הזרוע הדו-ראשי שלה. אבי הצמיד את סידני לגופו ונישק את מצחה, "ילדה טובה ומסכנה.. את תהיי בסדר…" הוא לחש. ראיתי דמעות בעיניו של אבי, ודמעות דקרו את עיניי. הוא חיבק אותה חזק מאד ואז הרים את ראשו אליי, "הוא שם משהו על הפתח?"
"כן. הוא גרר איזה משהו כבד והניח על המכסה."
"לעזאזל, תתקשר אל אימא ותאמר לה שתבוא להזיז את החפץ הזה. אני חושב שאצליח לפרוץ את המכסה. הטינופת הזה אמר שהנייד שלו לוכד רק שיחות חירום, נכון?"
"אימא על הקו!" נזכרתי. הוצאתי את הנייד מהכיס, "אימא?"
"שמעתי הכול, דיון! זה איום ונורא! תודה לא-ל שסידני איתכם!" שמעתי את קולה רועד בבכי.
"הוא נעל אותנו כאן!"
"נעל? איך אני יכולה להגיע לשם?"
"זה מתחת לצריף, איפה שמצאתי את המשקפיים, זוכרת? יש שם ארון מתכת ו…"
"רק רגע, דיון! אוי! אני רואה מישהו שיוצא מהצריף, זה.. זה הוא?" קולה רעד, הלב שלי קפץ.
"הוא מסוכן מאד! תחפשי מחבוא, מהר!" הבטתי באבי בדאגה.
שמעתי את נשימותיה התכופות והבנתי שהיא רצה לתפוס מחסה. "מי האיש הזה?" שאלה אמי בלחש. "הוא הולך לכיוון מגרש החנייה."
"אבא אומר שזה כריס, הוא טמן לנו מלכודת כדי לחטוף את סידני. למען האמת.." התחלתי לספר, "הוא רצה משהו אחר לגמרי, אבל זה מסובך מדי ואני עדיין מבולבל מכל מה שעבר עלינו."
"הוא חמוש? אוי לעזאזל, הוא הולך לכיווני!"
"תתחבאי! תתחבאי היטב! הוא מסוכן מאד ויש לו סכין!"
"הוא לא יראה אותי, דיון.. אבל הוא יכול לגנוב לנו כסף, כרטיסי אשראי! א-לוהים אדירים!"
"מה קורה, דיון?" אבי הושיב את סידני אל הקיר וקם. הוא לקח את הנייד והפעיל את אופציית הרמקול, "קייטי?"
"אני מתחבאת בין הסלעים. אוי זה כל-כך מפחיד, קיית'! הלוואי שהיית פה!"
"מה הוא עושה שם?"
"אני לא יודעת, הוא עם התיקים שלנו, הוא מחפש משהו, הוא עדיין מחפש!"
"שלא תעזי לזוז."
"טוב.." לחשה אמי. דממה של חצי דקה ואז היא שוב דיברה, "הוא חיטט בתיק שלך, קיית', אני חושבת שהוא.. הוא הוציא את המפתחות של הרכב! אוי לא!"
"הוא מחפש דרך להימלט. אל תזוזי! שיברח לו." אמר אבי בעצבנות. "הוא עוזב?"
צרחה מקפיאת דם פילחה את החדר. נשמע רעש חבטה כשהנייד של אמי נחבט בסלע ונפל על הקרקע.
"קייטי!!" צרח אבי אל תוך הפומית, אך קול אחר ענה:
"לא אכפת לך שאני אקח אותה איתי, נכון? תתלבשי, קייטי, ניקח אותך למקום בטוח, שממנו לא תעזי להזמין את המשטרה." זה היה קולו של כריס, סידני יבבה ואבי כיבה את הרמקול. הוא הושיב אותה על המדרגה לידו ועלה במדרגות עד הפתח הנעול.
"טינופת! אם תיגע רק בקצה אצבע אחת – אחת בלבד – באשתי, אני אחתוך לך את כל האצבעות – אל תאמר מילה נוספת – אם ברגע שאני אצא מפה, אני לא אראה אותה עומדת חיה ושלמה על החוף, אני אמצא אותך ואשחט את כל משפחתך."
חשבתי ששמעתי את כריס צוחק בתגובה ואת אמי צורחת את שמו של אבא. ואז השיחה נותקה.

כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך או אופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.