עיני הרוחות – פרק 3: החוטף (חלק 7)

"לך, תיקח את הפלאפון, ותשקר, תשקר לה, תאמר לה שמצאת אותה ואתם בדרך החוצה. אם לא תעשה את זה, אני אגמור עניין, אני אשחט אותה." הקול סינן.
אבי צעד אחורנית והבחנתי בצלליתו הנשפכת על הרצפה, אחר כך הופיע גופו מבעד לדלת. אבי המשיך להחזיק בסכין המטבח, מטה אותו בזווית ישרה כלפי החוטף, ומבלי להסיר את עיניו מהחוטף הוא רכן לעבר המקום בו היה הנייד, ואז נשמעה צרחתהּ של סידני.
"עצור!!" אבי שאג, זרק את הנייד המצלצל לכיווני ורץ עם הסכין אל תוך החדר. סידני המשיכה לצרוח. תפסתי את הנייד וצעקתי אל הפומית –
"אימא! אל תנתקי!", לא הספקתי לשמוע את תשובתה או אפילו את קולה. הצצתי אל תוך החדר וראיתי את רגליו של אבי שועטות במעלה מדרגות עץ במרדף אחרי החוטף שהרים את סידני והחל לברוח. פתחתי בריצה אחרי אבי.
הספקתי להבחין במספר חפצים בחדר: מיטה, מאוורר שפעל בשקט, ומחשב נייד שנחו בחדר המואר.
אבי נעלם אל מעבר לפינה בה המדרגות התעקלו שמאלה וכשפניתי גם אני בעיקול פגשתי במראה מזוויע. אל הקיר שבסוף המדרגות, היה מחובר סולם קצר שהגיע עד פתח התקרה. ראשו של החוטף בצבץ מתוך הפתח הרחב: הוא אחז בבית שחיה של סידני בידו השמאלית ובידו השנייה הצמיד סכין לגרונה. אבא שלי נעל את זרועו סביב מותניה של סידני ובידו השנייה אחז בסכין, מצמיד את חודו לעורק ראשי ובולט בגרונו של החוטף.
מתנשמים בכבדות, רוצח פסיכופט ואבי, הם קפאו על מקומם במלחמה על סידני. אחותי האומללה נראתה חבולה בכל גופה, דם רב ניגר מזרועה השמאלית, עיניה היו אדומות ופניה מלוכלכות מדמעות. היא הייתה שרויה בהלם רב וכבר לא בכתה או צעקה.
כל שיכולתי לראות הוא שהחוטף לבש חולצה לבנה, היה לו שיער חולי ארוך שכיסה חלק ממצחו ומשקפי שמש רחבות שכיסו את עיניו.
הוא הביט באבא שלי והזהיר אותו בקול קר.
"כל מעשה לא חכם מצידך, קיית' – "
"יעלה בחייך, חולה נפש שכמוך!" השיב אבי.
"תעזוב אותה!" זעקתי, עומד במרחק מטרים מהמהומה, למטה על אחת ממדרגות העץ. הסבתי את תשומת ליבו של החוטף אליי.
הוא שלח בי מבט, עינינו נפגשו ולסתו נשמטה בבהלה. הוא פלט זעקת הפתעה.
"העיניים שלך, עיני המוות! אתה רואה את המתים!" הוא גמגם ונראה לי לרגע שהוא הרפה את ידו האוחזת בסכין, אך אבי היסס לנצל את ההזדמנות. הוא חשש מכל פגיעה ולו הקלה בסידני.
"למה אתה רוצה את סידני?" שאלתי, התאמצתי להישמע קר רוח.
"אני לא מעוניין בה יותר." אמר החוטף.
הרמתי גבה.
"אני רוצה את העיניים שלך, ילד!" הוא אמר וגרם לי לצעוד בבהלה אחורנית.

כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך או אופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.