ShimonD
קישור לחלק הקודם (עיני הרוחות - פרק שני: החוטף - חלק 4): http://goo.gl/lyI4I
קישור לחלק הבא (עיני הרוחות - פרק שני: החוטף - חלק 6): http://goo.gl/Wh23o
----------------------------------------------------
קישור להקדמה של הסיפור (עיני הרוחות - ההקדמה - חלק 1): http://goo.gl/zqyZA
קישור לתחילת הסיפור (עיני הרוחות - פרק ראשון: איננה - חלק 1): http://goo.gl/xKekQ

עיני הרוחות – פרק 2: החוטף (חלק 5)

ShimonD 05/08/2012 619 צפיות אין תגובות
קישור לחלק הקודם (עיני הרוחות - פרק שני: החוטף - חלק 4): http://goo.gl/lyI4I
קישור לחלק הבא (עיני הרוחות - פרק שני: החוטף - חלק 6): http://goo.gl/Wh23o
----------------------------------------------------
קישור להקדמה של הסיפור (עיני הרוחות - ההקדמה - חלק 1): http://goo.gl/zqyZA
קישור לתחילת הסיפור (עיני הרוחות - פרק ראשון: איננה - חלק 1): http://goo.gl/xKekQ

(לסיפור עיני הרוחות יש הקדמה, ומספר רב של פרקים. בינתיים פורסמו רק ההקדמה והפרק הראשון)

עיני הרוחות – פרק 2: החוטף (חלק 5)

"אכן, קיית'! אולם אני מרגיש את קולך רועד. גם אני דאגתי שמא המוצא האחרון משולל כל הגיון. אתה מבין, הייתי אדם ישר כמו קרש בהסתכלות על העולם. תצחק, אבל אבי היה פרופסור ללוגיקה מתמטית, חבריו כינו אותו פרופסור לאתיאיזם. הוא היה ריאליסט נוקשה, וצחק בקול כאשר הבאתי הביתה את הרומן של ה.ג'. וולס, מלחמת העולמות. הוא הוציא את הספר מידי בחביבות ועוד באותו הערב חזרנו שנינו אל הספרייה, כשלאורך הדרך הוא מצביע לעבר השמש השוקעת ומסביר לי בקול נעים שמראה העיניים וההיסק הלוגי הם לבדם האמת. הוא בחר עבורי ספרים ממדור הטבע והמדע. אבי עליו השלום, הוא גרם לי לחבב את המדע.. לא אשקר.. אך בליבי שמרתי פינה חמה גם לדברים פחות ריאליסטיים, וכמו כל ילד הגיעו לאוזניי סיפורים על רוחות רפאים וחייזרים, הגם שאבי מעולם לא סיפר לי עליהם בליל כל הקדושים, שאותו הוא אגב התעקש שלא לחגוג.
אבי נהרג בתאונת דרכים כשהייתי צעיר למדי, ביכיתי אותו, אבל ידעתי שצוואתו של אבי היא להמשיך בחיים בלי לשקוע בהרהורים מגוחכים, מה שאחרי המוות הוא לא עסק למדענים, הוא היה אומר.
אך זה היה הריקוד הראשון עם המוות.
קיבלתי את התואר הראשון ולאחריו את השני, ובדרך לדוקטורט ארוסתי טבעה כשהיאכטה ששכרנו עלתה על שרטון, לא הרחק מכאן. מה, שלוש שנים חלפו מאז?"
"אני מאד מצטער."
החוטף פרץ בצחוק רם, "אל תגיד לי את מה שכולם אומרים, קיית'. אם אתה באמת מבין לכאבי, התבין גם למעשיי?"
רוח הרפאים עדיין הרכינה את ראשה, תומכת במצחה בידה האחת כשדמעות ממשיכות לזלוג על לחייה. היא רעדה בבכי חסר קול.
"אבל הבט קיית', זו היא בדיוק אותה נקודה בודדת שמשנה את כל הסיפור. וזהו, בעצם, ההבדל ביני לבין אבי הריאליסט הנוקשה" לעג הקול, "וזהו גם ההבדל ביני לבינך."
"ומהו?" שאל אבי.
"הייאוש, קיית', הייאוש! עד כמה נואש היית אילו ארוסתך הייתה טובעת לנגד עיניך, וכשתשחה להצילהּ תגלה שאיחרת ברגע קל, והיא נפחה את נשמתה. היית מרים את ראשך לשמיים וזועק לעזרה, אך היא לא באה.. ואז אתה חופר במו ידיך את הקבר שלה, של אהובת ליבך, כזאת שלא תמצא עוד."
"הייתי קרוב לזה ככה היום, רב תודות לך על כך."
"אל תטעה קיית', אתה עדיין קרוב לכך."
"חתיכת טינופת!"

כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך ואופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך