עיני הרוחות – פרק 2: החוטף (חלק 4)

(לסיפור עיני הרוחות יש הקדמה, ומספר רב של פרקים. בינתיים פורסמו רק ההקדמה והפרק הראשון)

עיני הרוחות – פרק 2: החוטף (חלק 4)

לא הצלחתי לקחת אוויר במשך כמה שניות. הנערה החיוורת הביטה בי בעיניים גדולות ורכות לזמן קצר, ואז היא שלחה את עיניה אל הקיר, וזה נראה שהיא רוצה להאזין לחילופי הדברים שבין אבי לחוטף.
הנערה הייתה יפה במיוחד, אך מראהּ והופעתה לא היו רגילים: גופה המרחף היה לבן וחיוור והוא שיקף את הקיר שמאחוריה, ואמרת שמלתה נעה כאילו שרוח נשבה בחדר. היא הייתה רוח רפאים.
ואז, כמו בבת-אחת, הבנתי את פשר דבריו של החוטף המסתורי והלא-שפוי – הוא דיבר על היכולת לראות אנשים שמתו, והביע צער על כך שהאנושות מכחישה את היכולת הזאת ומתייחסת אליה כאל סיפור אימים שניתן לספר לפני השינה או לעשות ממנו סרט.
משקפי-המסתורין, מצאתי אותם בצריף הזה! נזכרתי, והם אלו שנתנו לי את היכולת המדהימה של לראות דברים מקרוב או לראות בחשכה. מתברר כעת שאני יכול לראות גם רוחות רפאים, וזה מסביר את רוח הרפאים של הילד הקטן שראיתי על הסלעים ואת הרוח שראיתי במנהרה. החזרתי את פניי אל רוח הרפאים וראיתי דמעה זולגת על לחייה. עיניה הפכו לרטובות, וזה נראה כאילו דבריו של החוטף מסיבים לה צער רב. ריחמתי עליה. המשכתי להאזין לחילופי הדברים.
"…אם היו מחנכים לכך בבתי-הספר, אם היו מלמדים את הדרכים לראות אותם, לא הייתי נזקק להכאיב לאיש!"
דממה השתררה. הבטתי ברוח הרפאים שהרכינה את ראשה וכיסתה את פניה, היא נראתה מיוסרת מצער.
"רוצה לדעת מי יהיה האשם במוות של בתך?"
"הישמר לך!" אבי שאג.
"אותם מנוולים שמתעקשים לחנך אותנו באיוולת הזאת שהחיים מפסיקים אחרי המוות. הם מחנכים אותך שזה נכון לעשות קריירה – היה לי תואר שני בהנדסת תקשורת, הייתי איש מוערך בעבודתי, אתה יודע? – אומרים לך למצוא אישה, לבנות בית ולחיות חיים טובים", אמר הקול בלעג, "ומה קורה כשהמציאות מתגנבת אל התסריט? מה קורה כשהמוות ושברון הלבב מכים בך," הקול נסדק לפתע, "אני אגיד לך את אשר קורה, מר קיית' 'אני כמו כולם'. אותם עלובי נפש ששרים לך על חיי אור עם אהובתך בבית שבנית – הם נעלמים לך. כן, כן, כל אותם מחנכים דגולים, בהתחלה – הם מוחקים לך את מעט התקווה שיש תכלית וחיים אחרי המוות, הם מקדשים את הרציונל העיוור הזה, וכשהיקרים לך טובעים ונעלמים בין אצבעותיך בים – הם משליכים אותך על החוף עירום ואבל.
ואתה נשאר לבד, קורס תחת עול הבדידות, החידלון, הטירוף! אנה אני בא, ממה אני נהנה, אם חיי הם לא יותר מאשליה בערבות מוגבלת? אז זורקים אלייך, הכלב המת, עצמות בדמות כורסאות של פסיכיאטרים, ספרי התמודדות עם שכול ועוד זבל לקריאה.
קראתי את כולם. כן, גם אני חיפשתי להתגבר על הכאב. אבל הם דיברו על לשכוח, על להתחיל הכול מחדש. ושאלתי את עצמי, האם אוכל לבגוד בה כל כך? האם אוכל לשכוח ולהתחיל הכול עם אישה אחרת? ומצד שני, אם אתחיל הכול מחדש, האם אהיה מאושר עם אשתי החדשה לעד?
ואז הכתה בי ההברקה הזאת, שאני כמובן אתגאה בה עד יומי האחרון," אמר הקול, "שכמובן, לא יהיה האחרון. לפתע שאלתי את עצמי, ומה אם?"
"ומה אם הסיפורים על רוחות הרפאים והחיים שאחרי המוות הם נכונים? לזה אתה מתכוון?" אבי השלים את החוטף. הנהנתי בראשי לאות הסכמה חרישית, הם נכונים, אבא.

כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך ואופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.