עיני הרוחות – ההקדמה (חלק 11 – אחרון)
"סידני!!!" צרחתי והוריי הביטו אל הים, אחוזי אימה, מנסים לראות במה מדובר.
"היא טובעת!" רצתי כאחוז טירוף מטה בשביל האספלט וחתכתי את שריר הרגל שלי בחתיכה חדה של אבן שבלטה אל תוך השביל. זעקתי בכאב, אבל המשכתי לרדת, לא מוריד את העיניים מאחותי הטובעת.
מתעלם מהשריפה ברגל ומשביל הדם שהותרתי אחריי, המשכתי לדדות לעבר אחותי במהירות הגדולה ביותר שיכולתי לצבור. אבי עקף אותי, ואמי פיגרה מעט מאחוריי.
ואז, מול עיניי הנדהמות, היא נעלמה. אבי עקף אותי, צרחתי והפצרתי בו שימהר וקרסתי על החול, מותח את ידי האחת לעבר המקום בו ראיתי את סידני בפעם האחרונה.
הרגשתי את אמי נופלת על ברכיה לצדי ורוכנת אליי, ויותר לא הרגשתי כלום.
[הפרק הזה קצר מאד! הסיבה היא שבדיוק ברגע זה מסתיימת ההקדמה, ומתחיל הפרק "איננה" שכבר פורסם כאן, אחרי הפרק "איננה" מתחיל הפרק "החוטף". וחלק ממנו כבר פורסם. ולכן מיד אפרסם את ההמשך של הפרק "החוטף" – תיכנסו למשתמש שלי כדי לקרוא את הפרקים הבאים!]
כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך ואופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.
תגובות (0)