עיני הרוחות – ההקדמה (חלק 7)

"שלילי." נאנחתי ושמתי את תיק העזרה הראשונה ליד שאר התיקים, "על כל צרה שלא תבוא."
"אני אשאיל לך את שלי, דיון."
"לא. יש עוד אפשרות." אמרתי ואבי עצר. קולי היה מהוסס, ולא הייתי בטוח שאני באמת רוצה לבדוק את האפשרות הזאת. אבל רציתי מאד להשיג משקפי שחייה, והחלטתי לספר לאבא.
"בהמשך של החוף, עומד צריף." סימנתי בידי אל קיר הסלעים. "חשבתי שזה יכול להיות מין דוכן של חופי ים, איפה שמוכרים גלידות, מצופים – "
"ומוכרים משקפי שחייה," השלים אותי אבי, "נו, יפה, נראה לי שפתרת את הבעיה שלך."
"כן, אבל מצד שני הצריף חייב להיות נטוש, ואין שום סיבה שימכרו בו משהו, החוף הזה סגור כבר שנה וחצי לפי דבריו של כריס," הזכרתי.
"ולכן, תהיה בטוח שאין לך מה להפסיד, אתה תלך לשם ותבדוק את הצריף," אמר אבי והביט בי במבט בוטח.
"מה באמת הסיכוי שהצריף הזה מכיל את מה שאני מחפש?"
"אתה יודע, ילד, צריפים יכולים להינטש לפתע, ודברים יכולים להישכח בתוכו. אולי תמצא שם דברים מעניינים אחרים. אבל דיון, על מה אנחנו מדברים. לך, תחקור. כמו שאני הייתי עושה בגילך, ותסמוך עליי – אני הייתי קופץ על ההרפתקה הקטנה הזאת מיד."
"קיית', אל תמתח את החבל עם סדנת החינוך. לא כדאי שהוא ייקח מישהו איתו? אולי את סידני?" הציעה אמי.
"אני סומך על דיון, הוא יראה לנו מעט גבורה." אבי קם וטפח על כתפי, "תספר לנו מה ראית, ותיקח אתך את הנייד שלך… קדימה, נתראה. לא ניכנס לים בלעדיך, אני מבטיח." אמר אבי. הוצאתי את הפלאפון מהתיק ופניתי אל הצריף, מדמיין תרחישים לא נעימים שמצפים לי.

הצריף היה כולו קרשים-קרשים בצבע כהה ומעליהם גג פחונים. גודלו לא עלה על חצי חדר רגיל. הצמדתי את פניי אל החלון הכהה של הצריף, אולם לא הצלחתי לראות דבר מלבד את עצמי.
סובבתי את הצריף עד שהגעתי אל הדלת, שגם היא הייתה עשויה עץ, והידית הייתה סדוקה לגמרי. ידיים רטובות ושמש עשו את הידית לסדוקה מאד. המנעול שדרכו מוכנס המפתח נראה מעוקם ורופף בצורה מסוכנת, דחפתי אותו קלות עם אצבעי, ולהפתעתי הוא נפל אחורנית אל פנים הצריף וצלצל כמה רגעים עד שנעצר היכן שהוא ברצפת הצריף.
התכופפתי על מנת להתבונן פנימה דרך החור שנוצר. תחילה לא ראיתי דבר מלבד חשכה. כאשר עיניי התרגלו הבחנתי באותו חלון צבוע בשחור שדרכו נראו השמיים אף כי בצורה כהה, בארון מתכת לצד החלון ובשולחן וכיסא. לקיר השמאלי של הצריף היו מחוברים מראה וכיור. יכולתי להבחין בקצהו של מקרר גלידות, דומה לזה שראיתי בחנות.
הצריף היה ללא ספק נטוש.
התרוממתי וסובבתי את ידית הדלת.

כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך ואופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.