עיני הרוחות – ההקדמה (חלק ב')

הבטתי בשערו הקצר והבהיר של אבי שהיה רטוב ומזיע מהחום. היה לו מבנה גוף גדול, פנים מעוגלות ולסת רחבה, כמו שאצלי, אלא שמבנה גופו הגדול היה בגלל השרירים שפיתח.
אמי הג'ינג'ית ניגבה את זיעת פניה עם מגבון לח. אחותי, ג'ינג'ית כמו אבי אך בעלת פנים ארוכות כמו של אמי, המשיכה לזמזם שירים.
כשהשבתי את פניי אל המערב, הסלעים כמעט נעלמו לחלוטין, וים כחול עמוק אדוות וקצף לבן החל להיראות במרחק.
"נעצור כאן." הורה אבי.
"במרכול הזה?" שאלה אמי בפליאה.
שרבבתי את ראשי אל מחוץ לחלון. זה נראה כחנות נוחות לא גדולה, כזאת שמצויה בסמוך לתחנות דלק ברחבי המדינה. היה לה גג אדום חיוור והיא הייתה חסרה שלטים עם שמה של תחנת הדלק או חנות הנוחות. נראה כמו מקום נטוש, ציינתי לעצמי.
אבי סטה שמאלה וחצה את הנתיב הנגדי בכביש לכיוון תחנת הדלק.
"בבעלות פרטית, אני מניחה." אמרה אמי.
"מסתבר." הוריי שמו לב אל חוסר השילוט.
אבי החנה את המכונית בפתחה של החנות ודומם את המנוע.
"יש לנו מספיק דלק מסתבר. אני יוצא לדקה או שתיים", אבי פתח את דלת מכוניתו ויצא ואז הביט בי במבט מעט מאשים, "כדי לברר על חוף ים קרוב נטול בני אדם."
"אבא, אני יכולה לבוא איתך?" קפצה אחותי.
אבי הרהר קלות, "לא סידני, הישארי במכונית. אני רוצה שמישהו יתחיל לצאת, בסופו של דבר." אמר אבי בתקיפות האופיינית לו והביט בי.
"לראות את העולם." הוסיפה אחריו אמי.
"ולא לברוח ממנו. קוּם דיון." אבי סימן לי בידו. הרגשתי שזה מגוחך, כי לרוב אני לא מתקשה לצאת למכולת, כדי לקנות לעצמי חטיף למשל.
יצאתי בלא תלונה, גם ככה הוריי סבלו מספיק להיום בגלל בקשתי המוזרה לטעמם.
ניחוחות מענגים של ים קידמו את פנינו ביתר שאת. המרכול נראה לא מטופח בלשון המעטה, באופן שלא רואים לרוב במאה ה-21. הספקתי להביט לימין המרכול ולראות מתקן בודד, מתפרק, למילוי דלק. שקיות פלסטיק ושאריות זבל נסחפו לאיטם ברוח על האספלט המרוסק והמוכתם בדלק, והכול נראה מאד ישן ומוזנח.
הבטתי למעלה וראיתי שלט חיוור ומתקלף, לא היה בו זכר למשהו שאפשר לכנותו אותיות. חלונות הראווה חשפו בפנינו מדפי עץ ישנים למראה, ועליהם מעט מאד דברים, בעיקר כלי ים – מצופים, כדורי-ים וכמה זוגות משקפי שחייה המפוזרים באקראי.
על דלת הזכוכית היה תלוי שלט קטן, "החנות סגורה". אבי החליט לדחוף את הדלת קלות למרות השלט והיא נהנתה לקריאתו: מצאנו את עצמנו עומדים בפתחו של חדר בינוני עם מספר מצומצם של מדפים, ארון נעול, מקרר גלידה ודלפק. מאחוריו לא היה איש.

כל הזכויות שמורות © אין להעתיק או לשכפל בכל דרך ואופן :)
======
קישורים לחלקים הקודמים והבאים נמצאים בהערה שהוספתי.