עורכי דין- פרולוג

לובה ישבה במשרד שלה, נועצת מבטים באלכס, שניהם שברו את הראש. כול אחד בשלו.
לאחר שתיקה ארוכה, תיקתוקי עטים, וניסיונות לכתיבת דו"ח, או משהו אחר, לובה שברה את השתיקה והביטה באלכס, הפעם במבט צלול, ולא טרוף ומעורפל.
" מה קרה אצלך?" שאלה. מתעניינת. נמאס לה לשבור את הראש בקשר לאותה הבעיה. רצח זה לא דבר נקי.
"רצח, מרינה סימיונבנה, נרצחה אתמול" אמר במנוד ראש אלכס, לובה ראתה עד כמה קשה לו עם זה. אבל זו העבודה שלהם.
"ו.. מה איתך?" שאל, מנסה לצאת מענייניו שלו. כי רצח זה דבר מלכלך.
"מוות, נו, כלומר רצח. בו טוענים כי אותה מרינה שלך רצחה בנאדם בשם אליהו פטרוב." אמרה, מופתעת.
" אצלי זה הפך!" קרא אלכס וקם. "פטרוב הזה, שיש לו עבר פלילי במשטרה, נאמר כי הוא זה שרצח את מרינה."
"בלתי אפשרי" אמרה נחרצות, והחליטה לובה. היא נפנפה בשיערה השתני הארוך, הקשור בצמה דקה.
הרי זה בלתי אפשרי שהאחד רצח את השני, או ההפך כי שניהם נמצאו מתים בסופו של דבר.
"ואולי מישהו אחר רצח אותם?" שאל אלכס, התיישב שוב בכיסאו המסתובב, בעל ריפוד העור, הסתובב פעמים ונכנס למחשב, לפתוח קובץ וורד, לכתוב מה נמצא עד עכשיו.
הוא הקליד, ואז פנה שוב אל לובה.
"מה עושים?" אמר, הפעם ראשו כאב. הוא אהב את לובה, למרות שהייתה פורטרנית למשרדו, ושניהם היו נשואים, הייתה ביניהם קירבה ממשית.
" לא פעם ראשונה שנצטרח לעבוד יחד" אמרה לובה. היא קמה, לקחה את תיקה ויצאה מהחדר, לא לפני שנשקה לראשו של אלכס.
"ביי" אמרה, יצאה וכיבתה את האור במשרד.
"כנראה הספיר לה להיום" חשב אלכס, הוא גם לבש את מעילו, ויצא.
"רוצה טרמפ?" אמרה לובה, יושבת במוכנית הטויוטה הכחולה שלה. "בשמחה" אמר אלכס וניכנס למכוניתה.
ברגע שהם ניסו לדבר על מעוראות היום, הטלפון של לובה צלצל.
"עוד בעיה" שניהם נאנחו.
"מה?"
"תסעו לבית 14 ברחוב אנה מריה, נתראה שם, שם פריטים"
לובה ניתקה, עשתה סיבוב פרסה והתחילה לנסוע לכיוון המבוקש.
"בהצלחה" אחז בידיה אלכס.