סכין בגב – פרק 2

הלכתי אל מאחורי המגדל, והתקדמתי לכיוון עץ האורן. "שלום?.." שאלתי. שמתי לב שהקול שלי רועד. "פיטר??" צעקתי. "פיטר, איפה אתה?!!" צרחתי ופתאום שמעתי צעדים.
התקדמתי עוד קצת. הסתכלתי על האדמה, יותר נכון, בהיתי באדמה. פתאום ראיתי צל שחור על המדרכה. הסתכלתי למעלה וראיתי דמות גבוהה, לבושה בשחור. לא ראיתי את עיניו, הם היו מכוסות בכובע המחובר למעיל. מגפיו השמיעו קול דפיקה על המדרכה כשהוא התקרב אלי. הוא החזיק בידו מזוודה שחורה. הוא הסתכל למטה, אליי. הוא היה גבוה ממני בהרבה. אורו היה בהיר כסיד. הוא הושיט את ידו למעלה והסיט את כובעו אחורה. הסתכלתי על עיניו. הם היו כחולות-חיוורות, הם חדרו אליי, כמו סכין שננעץ בי. האיש לא דיבר, רק הסתכל. הוא הניח את המזוודה על ידי וחזר אל מאחורי עץ האורן. הוא חזר אחרי דקה, כשידו האחת מחזיקה סכין וידו השנייה מאחורי גבו. "אמרת שתביא את פיטר!" אמרתי תוך כדי שאני משקשקת.
***
הוא הוציא את היד שהייתה מאחורי גבו. פיטר! האיש החזיק את חולצתו של פיטר ומשך אותה למעלה. פניו של פיטר היו חיוורות והוא היה פצוע. דם נזל מצווארו והכתים את חולצתו הקרועה. עיניו של פיטר היו כהות מתמיד, ורמזו על כך שקרה משהו נורא. הוא הסתכל אליי. האיש הצמיד את הסכין לצווארו המדמם של פיטר. פיטר לא העז לזוז . "לכי שרה. אני יסתדר." אמר פיטר וסימן לי ללכת בידו. הנעתי את ראשי מצד לצד. אני לא הולכת לשום מקום, חשבתי לעצמי. האיש פתח את פיו. "לפני שאת הולכת, אני רוצה להבהיר משהו: את ראית מה עשיתי עכשיו, ואת יודעת שאני יכול לעשות יותר. לא כדאי לך לפתוח את הפה על מה שראית פה הלילה, כי אם תגלי משהו, את תגמרי בדיוק כמו פיטר." הוא סיים והוריד את הסכין מצווארו של פיטר. "ועכשיו, לכי." הוא הסתובב חזרה לעץ האורן. בלעתי את רוקי. הרגשתי שדמעות מתחילות למלא את עיניי. הסתובבתי וחזרתי בריצה הביתה.