סיפור ראשון שאני כותבת – חלק ו
ג'ונתן הסתכל בו במבט חשדני וענה "שבע-עשרה, למה?"
פטריק רק השיב "סתם".
"אז…?" אמר ג'ונתן, מדרבן אותו להמשיך . "או, כן" השיב פטריק שהיה שקוע במחשבות.
הוא נזכר בעצמו כשהיה בן שבע-עשרה. הוא עזב את הבית ולא עזרו כל תחנוניו של הוריו, הוא היה נחוש בדעתו לעזוב.
"איפה תגור?" שאלה אותו אימו הבוכיה. "מה תאכל? איך נדע שהכל בסדר איתך?".
"אני אגור עם חבר שלי" השיב לה בהיסח-דעת, שומע את אימו ממלמלת משהו על החברים שלו. "מתי אתה חוזר?" שאל אותו אביו. "לא יודע" השיב להם.
הוא היה חייב לתת נשיקה להוריו, כי מי יודע אם הוא באמת יחזור. הוא אמר להם שהוא אוהב אותם ובאמת התכוון לכך. כשיצא מביתו והלך לתחנת האוטובוס הקרובה, בצבצה דמעה מעינו. זו הייתה הדמעה הראשונה שהזיל על הוריו. הו, כמה היה נותן כדי לראות אותם שוב. הוא קיווה בליבו כי עם הזמן הוא יוכל לשכנע את ג'ונתן לא לעשות את אותה הטעות שהוא עשה. 'מי יודע' תהה בליבו 'אולי עדיין לא מאוחר מידי?'
"אמ… כמו שאמרתי, אבל תיזהר לא להיחנק לי, כן? " אמר בחיוך ואחר כך פניו הפכו רציניים שוב. "המנהל שיבץ אותך למשימה חדשה. זה המידע שנתנו לי וזה מה שאני אומר לך. הוא רוצה שתירשם לבית הספר התיכון בעיר, תנסה להשתלב ובהמשך הוא יודיע לנו כיצד לפעול".
"לנו?" שאל ג'ונתן.
"כן" השיב פטריק "אני אבא שלך מעכשיו".
הוא הוציא מכיס חולצתו תעודת זהות, פתח אותה והראה לג'ונתן ההמום ששמו מתנוסס עליה במקום של "ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה".
"אני לא מאמין" מלמל לעצמו ג'ונתן.
"כדאי לך שכן" אמר לו פטריק "דווקא אני מחבב אותך".
"תודה" השיב ג'ונתן. לא היה לו משהו אחר להגיד. הוא עוד ניסה לעכל את העובדה שעכשיו עוד פעם יהיה מישהו שישגיח עליו. "פטריק," החל לומר.
"כן?" שאל פטריק כשראה שג'ונתן לא ממשיך בדיבורו.
"בן כמה אתה?" שאל ג'ונתן.
"אני… אני בן 36 " אמר ולא הוסיף.
שניהם ישבו בשקט עד שסיימו לאכול ולשתות. כשבאה המלצרית עם החשבון ג'ונתן הוציא את ארנקו במטרה לשלם, אך פטריק עצר בעדו. הוא הוציא מכיס חולצתו כרטיס אשראי והביא למלצרית. ג'ונתן החזיר את הארנק למקומו ושאל "מה עכשיו?"
פטריק ענה לו "עכשיו אנחנו הולכים לבית החדש שלנו" הוא לקח את הכרטיס אשראי מהמלצרית ושניהם יצאו מהמסעדה.
* * * * *
תגובות (7)
אייייזה מהמם !!!! ואוו , את כותבת מדהים מדהים מדהים ! אין דברים כמוך !
תמשייכי בבקשה :)
תודה רבה :)
אתן מדהימות! אתן נותנות חשקלהמשיך ולכתוב. (אני מחכה לעוד תגובות ואז אני אמשיך, בינתיים יש לי מבחן ללמוד אליו)
ואווו איזה יפה זה!!!!!!!!!
פשוט סיפור מהמם!
אנ המתח את חייבת חייבת חייבת להמשיך! :)
תודה רבה :)
אנשים, בבקשה תגיבווווו!
אם יהיו עוד שתי תגובות אני אמשיך.
(אם לא, אני לא יודעת אם להמשיך או לא, במיוחד אחרי שכתבתי את ההמשך והוא נמחק לי :(
… אז אני די תקועה. אבל אם אני אראה שזה חשוב לכן אני מבטיחה להשתדל ולהמשיך…)
תודה רבה, מיטל :)
אני ממש שמחה שאת אוהבת את הסיפור שלי. אני גם אוהבת את הסיפור שלך הוא ממש מדהים!♥
אני יעלה עכשיו את ההמשך ותודה רבה על התגובה!
גמאני חושבת כמו מיטל :)
סיפור ממש יפה! אהבתי. מחכה להמשך :)