סיפור ראשון שאני כותבת | פרק 2 – חלק 3
בדרך לבית הספר הדליקה קסנדרה את הרדיו ובקעה ממנו מנגינה עליזה של בוקר.
"נו, מישלי, מתרגשת?" שאלה קסנדה.
"אממ… כן?" השיבה לאמה.
"את שואלת, או אומרת?" צחקה.
מישל החליטה כי כנראה הגיעה הזמן לשתף את אמא שלה בחייה.
"תראי, אמא, אני לא אתחיל לספר לך עכשיו על כל יום שהיה לי בבית הספר, אבל שתדעי שאני לא בדיוק מתרגשת. על מה יש לי להתרגש? אותם תלמידים. אותם מורים. טוב, לא בדיוק אותם המורים אבל אותם פרצופים. אֵת כולם אני מכירה, מה כבר יש להתרגש עליו? שאני עולה לכיתה י"א?
אולי, קצת. כן. אני שמחה – לא מאושרת. בכל זאת, את יודעת, בזמן האחרון לא הייתי הכי מאושרת…"
היא עצרה משטף דיבורה כדי לקחת אוויר וכדי לתת לאמה שהות לעכל את פרץ הרגשות שהציגה בפניה עכשיו.
"וגם… אני מתגעגעת לאריק. את כבר יודעת." המשיכה. מנגבת במהירות דמעה שהתגנבה על מורד לחייה.
"כן, אני יודעת. כולנו מתגעגעים אליו. אבל צריך להמשיך הלאה בחיים. הוא כבר לא יחזור." אמרה קסנדרה, ולמילותיה התגנב קול קצת צרוד.
לאחר כמה דקות שתיקה כשברקע נשמעת המוזיקה העליזה הם הגיעו לבית הספר.
"הגענו" הודיעה קסנדרה בחגיגיות מדומה. למרות שהיה בשמץ החגיגיות המדומה הזאת קמצוץ גאווה על כך שביתה הבכורה הגיעה לכתה י"א.
"שיהיה לך יום טוב, מיש" הוסיפה "ובהצלחה".
קסנדרה הצליחה להעלות חיוך על שפתיה של מישל וזו השיבה לה בהקנטה "שגם לך יהיה יום טוב, אִמ."
זה הפך להיות הכינו הרישמי שלהם בקרב בני הבית. בדיחה פרטית רק של המשפחה המצומצמת.
כשאריק היה קטן, יום אחד הוא החליט שזה יותר מידי ארוך להגיד "מישל" ו "אמא" ולכן החליט לקצר את השמות.
מישל יצאה מהמכונית וסגרה את הדלת אחריה. "ביי" אמרה ונפנפה לאמה בידה.
קסנדרה חייכה ונפנפה גם היא. נוסעת לעבודתה בהחלטה כי היא חייבת לשוחח עם ביתה בקרוב.
* * * * * * * *
תגובות (8)
אין על הסיפור הזה!!!
אין פשוט מהמם!!!!
את חייבת להמשיך!!!
אואואואויי.!!!
זה מדהים, תמשיכי דחוף!!!
אני במתח מטורף!! חחחח :D
כבר אין לי מה לומר… ;]
האמת היא שאני כבר קוראת את הסיפורים שלך במשך הרבה זמן, אבל לא יצא לי להגיב לך… הרבה זמן לא העלתי סיפורים ולא ממש השתמשתי בו באופן פעיל.. ^^
תרשי לי להגיד לך- יש לך כתיבה מאוד מיוחדת ויפה, את מסגננת את הרעיונות שלך בצורה מאוד מקורית וברורה, ואני רוצה להמשיך לקרוא אז תמשיכי לכתוב.
——-
ורק להוסיף הארה,
לדעתי [ זה קצת לא קשור לפרק הזה, אבל אם אני כבר מגיבה אז אני אגיד לך כאן..]
לדעתי זה יהיה יותר נחמד אם תנסי לשלב עוד דברים במשך העלילה,
– אני מתכוונת- שזה יהיה יותר קליל לקריאה
לדוגמא,כשסיפרת על אריק בפעם הראשונה אז שפכת המון מידע בבת אחת,
וזה קצת כבד….אני הייתי מייעצת לך לנסות ולחלק את זה קצת….
כל פעם להוססיף עוד רטים, עוד מידע. (זה יעזור גם ליצור מתח לקוראים, גם יותר קליל,
והכי חשוב- למרוח את הפרק…XD סתם, זה בצחוק כמובן, אבל את מבינה למה התכוונתי… אני מקווה ^^"
אין צורך לקחת את זה ללב, יש צורך לקחת לריאות ולנשוף החוצה במידה ואת לא מסכימה עם דעתי…
כי בסך הכל זה הסיפור שלך והרעיונות שלך,
מה שאני אומרת זה בגדר המלצה בלבד… :]
אז בסיכומו של דבר- פשוט תמשיכי לכתוב!!
נ.ב – תודה שאת מגיבה לי :)
:S …אוווויי :W
איזה מקלדת….><
מה שכתבתי היה
"כל פעם להוסיף עוד פרטים"
חחח… שרלוט XD
תודה רבה לכולכן!
=]
מיטל, לא כל כך הבנתי למה התכוונת. אשמח אם תסבירי עוד פעם.
אני אנסה לענות לך, אבל אם לא הבנתי אז תכתבי לי עוד פעם ;)
מישל דיברה עם אמא שלה ושטחה בפניה את רגשותיה, בנוסף היא רמזה לה שהיא מתגעגעת לאריק- אחיה, ואז ירדה לה הדמעה…
אה, אוקיי!
שמחה שהבנת =]
ואם לא תביני משהו את תמיד יכולה לכתוב לי ואני אנסה להסביר.