סיפור לפני השינה

האור נכבה ונדלק במהירות ללא הפסקה,
הגופה המרשעת זזה לכיווני,
עיניה האדומות זהרו בחוזקה שסנוורו אותי,
הצחוק המרושע שלה נשמע..
רציתי לברוח, לצעוק, אבל הגוף שלי שתק ומרוב פחד הקול נעלם.
האישונים קטנו מרוב פחד חזק.
הלבנתי נורא. היא התקרבה באטיות. כדי להפחיד אותי כמובן!
היא רצה בשניה מהירה העולם שלי הפך לשחור במהירות.
התעוררתי. הכל נהיה מעורפל לזמן מה.. והבנתי.
אני מחוץ הבית. זה חלום למזלי…
רציתי לחשוב כמו תמיד. יד על יד ואצבע אחד של ידי על השיניים.
אבל הרגשתי מוזר, זה לא אותן שיניים. הרשתי בהן, שניים מהם היו חדות.
שערי החום סמר. "אני ערפד?!" צרחתי והרגשתי איך האנשים מסתקלים עלי כאילו אני פסיכ אחד. השמש זהרה עלי, חשבתי שאני אתפורר אבל זה לא. ידעתי, ערפדים מתים מהשמש, איזה צחוק. הייתי חצי שמח וחצי עצוב. אבל ידעתי, אני מפלצת.