סיפורו של הסוכן נ'- 2

הוא מתעורר בבת אחת. עכשיו זה מכה בו בבהירות. ליז מוטלת נטולת חיים שרועה למיטתו. אותה מיטה בה העבירו בשנה האחרונה לילות של תשוקה עזה עד כאב. החדר מסתובב עליו והוא נשען לרגע על הקיר. מביט סביב- הכל נראה לו זר ומנוכר פתאום. הדירה המעופשת והקטנה, הרהיטים הצבעוניים, הריח..אבוי לאף המריח. הוא לא גדל כך. דירה שכורה וסוגרת באמצע פרבר שכונתי. אין יותר שוליים מזה. תמיד ידע שאם כבר עולם מקביל, אז זו הדרך. ניתוק מוחלט מכל מה שהכיר וידע. הלב הוביל אותו באמונה עיוורת להלך אחרי ליז- עד לפתח העליבות. אותה עליבות חומרית שהשתוקק לה כל חייו לא העידה על האושר שלו. הסתירה הייתה מוחלטת וגמורה. ככל שהתנהל בעליבות חומרית, כאילו בכוונה כדי להכעיס- ככל שהקצין למטה לתוך התהום, כך נסק מעלה מעלה באופוריה לא מובנית באהבתו לליז. הוא היה המאושר באדם. בכל פעם שנשקה לו, שהריח את צווארה, כל מגע גופה היה מושאל מעולם האגדות. הנסיכה הקסומה שברצונה מחיה וברצונה ממיתה אותו. היה שבוי בקסמיה וכבול כתינוק לשד אימו. כך ינק את החיות שבעבעה בו כל חייו. אבל ליז לא ידעה. לא היה בה שמץ של מושג שכך הרגיש. את כללי המשחק הוא הכיר וגיבש היטב- הרי שנים הסתיר והדחיק. שנים שידר את מאווי הסביבה ולמד לכבול את תחושותיו. כך גם בקשר עם ליז- היא הייתה בטוחה שהאדישות המופגנת שלו מספרת את שעל ליבו. לא שיערה בדמיונה הפרוע ביותר שהיא מקור החיים. שהמשמעות שניתנה לה בחייו עזה כמוות. תרתי משמע.
אבל את השינוי האמיתי בחייו לא היא גרמה. התשוקה הבוערת שבו תועלה לכיוון אחר, הרסני יותר. ההנאה שהפיק מהיכולת לפגוע באחר נזרעה בו מזמן. אין יכולת להדחיק כל כך הרבה, במשך זמן רב כל כך- בלי תוצר לוואי הרסני. גם הפסיכולוג שלו טען כך בפני הוריו כשהיה נער. האדון המלומד טעה באבחון רק בדבר אחד- הפגיעה שחשב כי תופנה חזרה אליו, התגבשה עם השנים לפגיעה באחר. לא עוד פגיעה עצמית. ההבנה כי ניתן להפיק הנאה עוצמתית שכזו בעצם הפגיעה באחר- היא זו שתגרום לתפנית בחייו.
כשהיה קצין קיבל לכך אישור מטעם המדינה שאהב כל כך. לא עוד משחק בדמיון. לא עוד מחשבות מתרוצצות ללא הרף בלי יכולת להרפות- עכשיו יש אויב מוגדר. ברור. מוחשי. אין הנאה יותר גדולה מזו. האורגזמות הממושכות ביותר שחווה עם ליז לא משתוות לאורגזמת החיסול. המסלול לשירותי הביון גם הוא היה קצר. הסוכנות שהכשירה אותו כסוכן בעל רישיון להרוג לא פיללה לסוכן כה מקצועי וכה מיומן שישבור שיאים מבצעיים. קור הרוח שלו, האדישות שבו, היכולת לנטרל את הרגש ולהיות ממוקד ברוגע מקפיא- כל אלו סימנו אותו כאחד בדורו. חיסול אחר חיסול, מבצע רודף מבצע. הוא היה מיוחד. סוכן קצת שונה, יוצא דופן.
ואז הוא השתחרר, ככה בבת אחת. בלי התרעה מוקדמת ובלי כל הגיון התייצב במשרד והפקיד את נשקו. מלמל משהו לא ברור על דרך המלך שמחכה לו בחוץ, על המשכיות הגנום של אבא וחברת הענק שמחכה.
(המשך יבוא..)