סיוט או מציאות? פרק 2# המשכנו

26.11.2012
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
יומני היקר,
נורא מוזר לי…
אני קמתי לפני שעה וכבר 7 … וואו… הצלחתי לישון… טוב היה לי סיוט קטנטן… אבל הוא בשיט לא היה דומה לשאר הסיוטים שלי, אני חלמתי שאני הולכת ברחוב בלילה ויש ממש מבול ורעמים כאלה והייתי כבר כחולה מקור … לא הבנתי לאן אני הולכת בדיוק אבל המשכתי ללכת, שמתי לב לב שיורד לי דם מהבטן.. היה לי כל כך קר שלא הרגשתי… זה היה מוזר… קמתי ב6 בבוקר השעה הכי מאוחרת שבה קמתי…
דאמנאט אני כלכך מוזרה…
עכשיו אני יושבת על המיטה כותבת ואוכלת בננה XD
תוך כדי גם שומעת מרון 5…
הם אחלה להקה פחות או יותר…וגם העיניינים בבית ספר די מוזרים, שחכתי להגיש כבר 5 עבודות ולא עשיתי שיעורי בית 4 פעמים… סיבה ענקית לקרקע אותי אבל סבתא מריה חושבת שזה רק בגלל שאני אף פעם לא מצליחה לישון טוב… טוב .. זה בהחלט נכון XD
ומשהו תמיד מוזר קורה לי … כשאני בכיתה אני רואה דברים ממש מוזרים
למשל אתמול בשיעור היסטוריה ראיתי מקקים ענקיים מתפסים על המורה ורק אני ראיתי אותם… ושילשום במעבדת מדעים… ראיתי קוברה ממש ממש גדולה זוחלת על הריצפה ומתקרבת אליי… התעפקתי שלא לצרוח … אבל גאד…
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
מג סגרה את היומן מפני שסבתא מריה נכנסה לחדרה ואמרה בוקר טוב כמו תמיד
"מייגן.. איך ישנת הלילה?"
"די מעולה סבתא מריה… מוזר לי…"
"באמת? למה מוזר?"
"כי הלילה מה שחלמתי לא נקרא בדיוק סיוט….."
"טוב… בכל מקרה באתי כדי להגיד משהו,"
"כן?" אמרה מג תוך כדי שהתחילה לסדר את התיק
"אני יודעת כל סיוט וסיוט שהיה לך, אל תשאלי איך אני יודעת , כי את זאת תגלי מאוחר יותר!"
"סבתא…." "להתראות מייגן" קטעה אותה מריה ויצאה מהחדר.
"זה כלכך מוזר!! איך? דאמנאט?! דה פאק?!" חשבה לעצמה מג שהודרדה למשך כל היום כנראה.
עברו כבר 3 שעות ומג כבר הייתה מאורגנת ומחוץ לבית. היא כל הזמן חשבה על סבתא מריה ואיך? למה? איך? היא כנראה תתעסק בזה כל היום.
"בווווו!" צעקה קאתרין בדיוק ברגע שמג התיישבה משגרם לה פשוט להסתובב לקאתרין ולהגיד לה שזה היה פתטי (XD) "זה היה פתטי!"
"ניניניני" אמרה קאתרין והתיישבה "אז מ'קורה?"
"כלום- שגרה!"
"חחח . גמאניייי!!!"
שתיהן דיברו ורצו לשיעור אנגלית. במהלך השיעור מג התחילה לדמיין שוב… היא דימיינה שכל הכיתה הסתובבה 360 מעלות עם הראש והיו להם עיניים ירוקות זוהרות כאלה… מפחיד לא? הרי גם קאתרין.
מג התחילה להתנשם וניערה את הראש סגרה מיצמצה וחזרה לעצמה. כל היום היא דיברה על זה עם קאתרין והגיע הזמן להפסקת הצהריים
"בלאט! שוב אצבעות דגים!" אמרה קאתרין בשקט "זה עובד עם אין לך בלוטות טעם XD" אמרה לה מג
"חחחחחחחח כע…." צחקה קאתרין. "אז ניקח רק צ'יפס??" שאלה מג וקאתרין אמרה "להההה!! XD"
הם לקחו צלחת, לקחו צ'יפס, והלכו לשולחן .
"אז תקשיבי.. אני מצאתי איזה משהו מטומטם שרציתי לעשות איתך, זה נמצא בחוברת שמצאתי לא מזמן , המעודדות זרקו את זה" אמרה קאתרין
"שאלון החברה הכי טובה?" אמרה מג והוסיפה "כן אבל את קודם!"
"טוב.."
"או.קיי אז בואי נתחיל…
מילקשייק בננה או תות
קפוצ'ונים או סוואשיורטים
וסטים או חולצות בטן
סניקרס או נעליי בובה
מגפיי עור או פרווה
סדרת טלוויזיה
סרט
לפ טופ או טאבלט?"
"או.קיי אז:
בננה, קפוצ'ונים, וסטים, סניקרס, מגפיי עור, יומני הערפד, the last song ו לפ טופ!"
"שיואו!! חח הכל נכון חחח"
"כע, ועכשיו תורי…"
"יאללה!"
"מילקשייק בננה או תות
סניקרס או נעליי בובה
מגפיי עור או מגפיי פרווה
סדרת טלוו…." לפתע קאתרין התחילה להשתעל ורצה עם התיק לשירותים וכעבור רבע שעה חזרה , כולה ורודה מכל השיעולים אבל התנעגה כאילו לא קרה כלום
"הזעקת שב… הכל בסדר.." אמרה
"לא נכון… זה נראה כמו הסתמה…"
"חח אין לי הסתמה ממש לא … בכל מקרה אני חייבת ללכת.. אני אתקשר אלייך בערב…"
"טוב…"
קאתרין יצאה מבית הספר ונכנסה לאוטו של אימא שלה. מג חשבה על משהו מוזר והסתכלה על הריצפה , היא ראתה דף שכנראה קאתרין הפילה , זה היה דף בית חולים, ובו כתוב "נא לשחרר את התלמידה קאתרין הלוויאיי לכבוד טיפול בסוג הסרטן שלה" מג קראה שוב ושוב מילה במילה ואמרה לעצמה "לא…! לא יכול ליות…! לקאתרין יש…סרטן!"
היא הלכה עם המועקה הזאת בחזרה הביתה העיניים הכחולות כמים שלה התחילו לדמוע טיפה, כאב לה הלב על הקאתרין. לפתע עברה לידה חבורת נערים על סקייטבורד , הנערים הרעים מהשכבה שלה, אחד מהם קפץ מהסקייטבורד והסקייטבורד נסע לכיוון של מג במהירות ממש ממש גדולה ובלי שהיא שמה לב היא נפלה והתחילה להתגלגל והרגל שלה נתקעה בתוך סדק גדול על הכביש. זה גרם לעיניים לדמוע עוד יותר, הנערים צעקו לה "אופסי – לוזרית!" והמשיכו לנסוע.
מג ישבה לבד כמה דקות על הכביש ובא נער אחד ואמר "את חיה?"
"מג נבהלה והתחילה לגמגם "כ..כ…כן.."
"חכי רגע …. אני יודע מה לעשות עם הרגל… היא נראת שבורה , אה ודרך אגב – קוראים לי דניאל ואת מג"
"ח.. כע.. איך ידעת?"
"לא יודע… פשוט ידעתי…"
דניאל קיפל כמה פעמים את השרוול של המכנס והתחיל למרוח אלוורה שמצא בעלים על הרגל שלה
"אם זה קר אז תגידי"
"או.קיי… זה קר"
"יופי.. סימן שזה עובד"
הוא נגע ברגל שלה כלכך הרבה פעמים מה שגרם לה להסמיק, היא לראשונה הסמיקה, זה היה לה די טוב….
"או.קיי , סיימתי … מה הכתובת שלך.. אני הלווה אותך הביתה… אה ותגידי להורים שלך לקחת אותך לבית חולים.. שיטפלו בך"
"אני גרה במארק סמואל 35"
"מארק סמואל .. 35? אבל שמה זה בית היתומים 'ריימונד הלף ( raymond half)' "
"אני יודעת…."
"אוי…. מצטער…. באמת שמצטער…"
"זה בסדר…פשוט בוא…"
כל הדרך מג שתקה והסתכלה על דניאל, הוא שם לב לזה אבל לא הסתכל עליה בחזרה, אולי דחף חיוך פה ושם וגם הסמיק אבל חוץ מזה ממש ממש כלום.
"או.קיי… הגענו" אמרה מג
"כן … הגענו.."
"אז….."
"ניפגש בבית ספר?"
"אממ…כן…."
"אז ביי…. (:"
"ביי (: "
דניאל נתן למג נשיקה על הלחי והתחיל ללכת מהר מאוד . מג ממש הסמיכה צייצה ונכנסה לבית.
____________________________________________________________________________________________________________________________________
יומני היקר,
היום התחיל ממש מוזר, המשיך למצחיק, אחר כך למפחיד, עבר לעצוב , עבר לכואב , ואז לרומנטי…..
………..קוראים לו דניאל… הוא טיפל בי והביא לי נשיקה על הלחי!! הוא כלכך חמוד…!!
יומן, נראלך שזה יוכל לעבוד איתי ואיתו? הרי הוא שכבה מעליי והכל וכנראה יש עוד בנות שדלוקות עליו… לא… זה לא יעבוד.. חבל… אבל אני תמיד הזכור את הנשיקה הזאת!! אין מצב שאני אשכח חיחיחי ^_^
מה שכן.. אני יהיה עם קביים כל החודש …. ואני חייבת לעזור לקאתרין המיסכנה שלי :-\
זה הכל לבינתיים… להית' (-: (-:
____________________________________________________________________________________________________________________________________