סיוט או מציאות? פרק #1 הילדה החדשה

2012\11\25
____________________________________________________________________________________________________________________________________
יומני היקר,
הלילה שוב לא הצלחתי לישון. כרגיל היה לי סיוט. ישבתי בסלון בית היתומים שותה שוקו חם עם מרשמלו.
חשבתי לעצמי כל הלילה 'זה רק סיוט…' כדי להירגע, כרגיל זה לא עבד. כל הזמן הסתכלתי על שלט הטלוויזיה, כעבור חצי שעה, נזכרתי באמת להדליק את הטלוויזיה, ערוץ דיסני, גוד לאק צ'ארלי! "יש! סוףסוף משהו שיגרום לי לשכוח מהסיוט הזה!".
20 דקות עברו , אני עדיין ערה .
30 דקות עברו , אני עדיין ערה.
שעה שלמה עברה , נירדמתי , הטלוויזיה עדיין דולקת, זה באמת עזר לי להירדם נורמלי. סוף סוף "אעאעאעאעאעעאעאעאע!!!!!" לאלא לא!!! (היא חולמת) תתרחק ממני!! "אעאעעאעאעאע".
~רדף אחריה שד ענקי בצורת קלף אס עם סכינים שעפו עליה~, היית עסוקה בלברוח , פתיתי שלג מעורבים עם דם נחתו עליי והרביצו לי בפנים. התחלתי לאבד כוחות האטתי אבל האס הספיק לזרוק לי סכין ללב.
התעוררתי אחרי השנייה הזאת, האף שלי דימם ורצתי למקפיא להביא קרח ומגבת. עדיין היה ממש ממש מאוחר בלילה. והייתי כל הזמן הזה בסלון וראיתי דיסני. זה הרגיע אותי מאוד.
עבר כבר ממש ממש המון זמן וראיתי שהשמש מתחילה לעלות , כיביתי את הטלוויזיה ורצתי לחדר שלה.
והיום בבוקר היו לי הרגשות ממש טובות :-)
מצאתי את הקפוצ'ון התכלת עם הגולגולת הסגולה עם הנצנצים שלא ראיתי כבר יותר מחודש :-)
וגם לשמוע בזריחה את כל צלילי הבוקר,
ציוצי הציפורים , המכוניות שהתחילו להתניע, וגם הריח אחרי הגשם הלילי היפה, וגם נראה שהתחיל לרדת שלג. זה בוקר נפלא , או יותר נכון , היה בוקר נפלא עד שנזכרתי שאני צריכה ללכת היום לבית הספר המעצבן הזה שכל יום מזכיר לי שאף לא יהיו לי חברות :-\
טוב אני כנראה כבר צריכה לשים את המגפיים ואת הקפוצ'ון, בכיתה אני כנראה אכתוב בך :)
להת' חחח ^^
____________________________________________________________________________________________________________________________________

מג סגרה את היומן ושמה אותו בתיק. סירקה כמה פעמים נוספות את השיער הבלונדיני והגלי שלה ויצאה מהחדר.
סבתא מריה כמו כל בוקר הייתה במטבח והכינה עוגיות עם חלב. "בוקר אור , מג " אמרה.
"בוקר טוב , סבתא " ענתה לה בחזרה. "עוגיות שוקוצ'יפס הבוקר? יש!" הוסיפה, לקחה עוגיה ויצאה לבית הספר. "וואו! שלג! יש!" צעקה ונפלה לתוך ערמה של אנשי שלג שבורים, זה הצחיק אותה.
"טוב, הולכים לבית ספר, באססה!" אמרה והלכה באי רצונה. כל הדרך חשבה על העצב שבה שאין לה חברות לחלוק איתם את אהבתה ל"יומני הערפד" וללכת לבכורת העונה הרביעית ביום שבת. בלאט!

~כבר צהריים, מג בשיעור היסטוריה~
____________________________________________________________________________________________________________________________________
יומני היקר,
כל רגע אני יכולה לפרוץ בבכי, אתה לא יודע עד כמה שאני מתעמצת, זה כלכך עצוב שאין בעולם ילדה שאיתה אני אצליח להתחבר, למה? שוב , למה?
____________________________________________________________________________________________________________________________________
~המנהל נכנס לכיתה ומג סגרה את היומן~
ואמר "בוקר אור תלמידים" וכרגיל כולם ענו לו בחזרה.
"אני רוצה להציג בפניכם ילדה שתלמד איתכם , לא מזמן עברה לפה , קוראים לה קאתרין, תקבלו אותה יפה."
ואז נכנסה ילדה חיוורת עם עיניים ירוקות ושיער שטני חלק וקצר מאוד. היא הסתכלה על כל הכיתה וחיפשה מקום לשבת בו. המקום הפנוי היחידי, היה ליד מג. היא התיישבה ליד מג ומג הופתעה, זה היה לה כלכך מוזר, היא כנראה אחת מהסנוביות של ה"ביצ' ספר"
"היי , איך קוראים לך?" אמרה קאתרין
"מג, ואת כנראה קאתרין"
"אל תדאגי אני לא אחת מהאלה, ששם, עם הפרווה והנצנצים…ושיהיה…"
"חחח טוב…"
ככה הם דיברו וצחקו במשך כל השיעור.
בהפסקת צהריים, מג הלכה לשולחן הרגיל שהיא יושבת בו לבד. קאתרין ניגשה אליה ושאלה "היי מג, אני יכולה לשבת פה?"
"כן, ברור"
".OMG! זה הספר השלישי של יומני הערפד?! אני חולה עליו! אני חולה עליהם, למרות שאם צופים גם בסדרה, הספר כלכך … כלכך…"
"משקר? חחח"
"כן, משקר חחח"

~15:08 מג חוזרת הביתה ופותחת את היומן~
________________________________________________________________
________________________________________________________________
יומני היקר,
היום היה דווקא … די ..אחלה בבית ספר… הגיעה ילדה חדשה בשם קאתרין, ישלה סוד בעיניים הירוקות האלה… יכול שאני סתומה? כן.. ברור חחחח
ישבנו היום ביחד בהפסקת צהריים, דיברנו,
ישבנו ביחד גם בשיעור , דיברנו
חח אויש , עד שהמורה הוציאה אותנו מהכיתה וגם בחוץ , דיברנו
יכול ליות שיש לי חברה .. סוף סוף?
אני אני נורא מקווה שכן :)
____________________________________________________________________________________________________________________________________