סיגריות קאמל פרק 6 (יכול להכיל תכנים מיניים)

סיגריות קאמל פרק 6:

״אני יודעת שהמצב מצחיק , את בבית שלא שיך לך או לי, עם נער שישנת איתו ובגללו כנראה גם לא חזרת הביתה.
המצב הזה רק מצחיק בתת מודע,
״מצחיק״ כואב כזה , ״מצחיק״ מטפורי כזה
של ״זה מצחיק אבל לא במציאות הזאת״
אני מניחה שניחשת שהמצב מעורער
וגילתי זאת שניה אחרי שגיליתי אותך מחובקת עם נער במטיתו,
אמא של דניאל עובדת במשרדי הבטחון והיא ידעה על משו קשה שיתחיל לעבור על המדינה הזאת, צבא לא מובן מבצע התקפות אוויריות מתוחכמות עלינו.
אני רוצה שתשימי את הבהלה בצד.
תקומי תתקדמי למדף הספרים שנמצא מעל הטלביזיה בסלון שאת נמצאת בו ,
בתוך ספר ציטטות של ניטשה תמצאי בעמוד 6 שני כרטיסים לכיוון אחד
לאנגליה. את ילדה בוגרת ומקווה ושתביני שאם את קוראת את זה עכשיו
תביני שאני אוהבת אותך בתור הדבר הכי חשוב לי בחיי. אני מקווה שדניאל ישמור עליך מכול משמר ושתסתדרו ביחד
אוהבת המון
אמא״

הגוף שלי בער מחום מכול שורה במכתב הזה,אני בטוחה שנראתי כמו הדמויות הדרמטיות מהתוכניות נוער האלו שאהבתי לראות עם קטיה, גוסיפ גירל הייתה אחת האהובות עלינו.
חיוך מוזר עלה במאמץ רב על פני אחרי שעיניי נפלו על השורה שהיא כתבה איך מצאה אותי מחובקת עם דן דן , ואיך שהיא מכנה אותו דניאל.
ניגבתי את הדמעות האחדות שנפלו על לחיי
והתקדמתי לחדר של דן דן בצעדים כבדים.
פתחתי את דלת החדר בחשש שיתקוף אותי יצור עצבי ידחוף אותי ויטרוק שוב את הדלת מול הפנים שלי.
להפתעתי ישב היצור הזה מקופל בתוך עצמו,כשהמוזיקה נשמעת מהאוזניות שלו גם ממרחק, הוא בכה.
בחיים לא חשבתי שהוא בוכה,
טוב הוא היה נראה כמו היפסטר משורר טיפוסי שבטח בוכה כול יום על דפי הכתיבה שלו בשביל מוזה,
אבל זה היה בכי שונה מבכי רגיל או מכול בכי ששמעתי איי פעם.
הוא היה נשמע חנוק כאילו רוצה לבכות כמו ילדה אבל לא מצליח להוציא אויר כדי לעשות זאת ,
״דן דן״? מילמלתי כשהתקרבתי עוד ועוד עד שהרגל שלי נדפקה בקצה מטתו.
״מה״ הוא הרים את ראשו במקצת
והייתי יכולה להבין שהאוזניות לא היו באוזניו, כי איכשהו שמע את הניסיון שלי לקרוא לו.
פניו היו נפולות ואדומות.
אלוהים הוא נשאר אלוהי הסקס והסקסיות גם כשהוא דומה לדרקולה.
אנה דיי….
״אני רציתי רק לבדוק אם…״
הוא קטע אותי ולפני שהלב שלי החסיר פעימה הוא קם ,וחיבק אותי .יותר חזק מכול בן אדם שאיי פעם חיבק אותי מה שלא נתן לי את האיפשרות לחבק אותו חזרה, כי ידי היו מוצמדות מחוזק החיבוק לצידי הגוף .
הוא חיבק אותי כאילו הייתי אהובתו האבודה שחזרה מהמתים.
בחיים לא ציירתי לעצמי את דן דן בצורה הזאת.
כלומר…. פגיע,חלש,בוכה ונפול.
הוא היה הטייפ קאסט של ״הבאד גאי״
שיעזור לך לברוח מהבית לאיזה מסיבת גנגסטרים מלוקקת.
אבל הוא לא היה באמת כזה עכשיו
הוא היה כמו ילד קטן , אם לשים בצד את העובדה שהוא היה גבוה ממני בשני ראשים.
״אני חושבת שכדי שתקרא את זה״ ניסיתי להוציא צליל מפי לפני שאני יחנק למוות תחת זרועותיו…אוי זה היה יכול ליהיות חלומי בפנטזיות רחוקות שלי מכיתה ז׳
אבל לא כרגע.
הוא התנתק מהחיבוק ונתן בי מבט חטוף לפני שהפיל אותי על המיטה שלו.
״אני מעדיף לעשות משו אחר״
הוא אמר בעודו מוריד את חולצתו
וזורק את המכתב על הרצפה .
אני לא הבנתי שוב בפעם העשירית אולי ליום הזה מה הולך סביבי ,
דן דן היה מעלי עכשיו,מנשק לי את הצוואר באגרסיביות ״דן דן זה לא רעיון טוב אני מנסה להסביר לך משהו חשוב״
מילמלתי בלי שום יכולת לזוז או להגיב פיזית מאחר וגוף של אליל יווני שכב מעלי ועבד על להשאיר לי סימני איקי על הצוואר.
״אני יודע על הכרטיסים, אני יודע על לונדון ואני יודע שאת אוהבת אותי״ הוא אמר
ונשימתו נפלה בצורה מעצבנת על החזה שלי.
התחלתי להרגיש מבוכה מסויימת של ילדה בכיתה ט׳ שתלמיד י״ב שהייתה מאוהבת בו שנים וכמוה חצי בנות בית הספר שוכב מעליה במיטה שלו משאיר עליה סימני אהבה ועכשיו נמצא רק בבוקסר.
כוסעמק מה אני עושה עם עצמי.

״רגע מה״?!
״מה זאת אומרת יודע שאני אוהבת אותו״
חשבתי לעצמי בבהלה ״איך? מה?״
״את נראת מודאגת״ הוא אמר וחייך
״לא סתם אני פשוט…״
הוא שוב עצר אותי ״בתולה״
הוא חייך חיוך שגרם לי להסמיק ולרצות לרצוח אותו באותו הזמן.
״אממ גם ״
מילמלתי בטיפשות
״או..קיי?״ הוא ציחקק והמשיך במה שהוא היה מעולה בו
לגרום לי להרגיש מוזר.
הוא הוריד את השימלה שלי מאתמול בערב
בקצב איטי שכול סנטימטר שהשמלה שלי עלתה למעלה רק הרגשתי יותר ויותר את המבוכה שהוא יראה אותי חצי ערומה
ואולי ערומה לגמרי…
תזכורת לעצמי : אחרי שהוא יקח ממך את כרטיס הבתולין אל תשכחי לשרוף את עצמך

פניו ירדו באיטיות וטיילו על בטני מה שגרם לי לאבד את האשתונות רק יותר ויותר
הוא הגיע לקו התחתונים.
הוא הוריד אותם בצורה חדה ומהירה,
עצמתי עיניים לא כי ציפיתי לכיף הכי גדול של חיי כמו שכול הזונות שני שקל מתארות את זה . עצמי אותן מהמבוכה שכנראה היה רואה עלי.
״קר לך״?
הוא שאל, פתחתי עין אחת וגיליתי שהוא היה לגמרי מעלי עם פניו מול פני כשידיו מרחיקות אותו ממני.
״כן למה״ מילמלתי ״כי את רועדת״
יופי עכשיו תמחקי את התזכורת העצמית שלך בעובדה ששרפת את עצמך כבר עכשיו.

הוא זרק שמיכה מעלינו שהייתה על הריצפה מאיזשהי סיבה, ועכשיו גם החזיה שלי הייתה על הריצפה.
הוא סקר את גופי ממתחת לשמיכה ומעלה
״דיי כבר״ מילמלתי ועצמי את עייניו עם ידי
״אין לך מה להסתיר את סקסית בטירוף״
הוא לחש ונשך את שפתו התחתונה
״אני פשוט…״
היה לו תחביב לעצור את המשפטים שלי באמצע ובדרך כלל זה היה קורה כשהוא היה אומר איזה משו באמצע אבל הפעם אני עצרתי את עצמי אחרי שכאב חד מילא את גופי. פערתי את פי בכאב מטורף
״דן דן״ מילמלתי ״ששש״
הוא הצמיד את שפתיו לצוואר שלי
וזה נמשך כול אחר הצהריים.
התהפכו,התנשקנו,התמזמזנו
על המיטה שלו עד לשעות הערב
עם רעש האזעקות מבחוץ והכול כשאני נזכרת במכתב שעוד על הריצפה בין הבגדים שלנו,על הכרטיסים, הכסף והמלחמה. נשמע כמו שיר מוצלח של ליידי גאגא אבל זאת הייתה מציאות מוזרה שנכנסתי אליה.