סודות
קוראים לי ג'ייק, למרות שלא שמעתי שם זה פעם אחת במשך הזמן האומלל שלי בחטיבה. שישה שנים נכנסתי בשערי הגיהינום ועברתי את שבעת מדוריו כאשר כולם עשו לי את זה… כולם? אולי רק אחד, הוא היה אחראי לזה. ברנדון, או איך שקראו לו "מירקל" נס. הנס היחידי שמצוי בו הוא אגרוף הברזל שלו, שש שנים דיממתי מכל מקום אפשרי בגופי, איך השליכו אותי לפינה בשל היותי כמו כולם. חשבתי שאני ניצוד, לא סיפרתי זאת לאף אחד, שיקרתי למשפחתי שאני לומד החלקה בסקייטבורד עם החברים שלא היו לי. וכולנו ניסינו לעשות טריק מטורף של ג'אקס ונתקענו בפרצופים שלנו, עכשיו אני כבר מתגייס וברנדון… אלוהים, אני מתעב את האדם הזה, אני סיימתי את הצבא בתפקיד מחסנאי. שישה שנים של אש ואדום הותירו אותך חסר ביטחון כדי להחזיק אפילו אקדח מזורגג, אבל היום זה דבר אחר. היום אני ימצא דרך לטהר את ברנדון, אני בן 23 ואני מוכן לנקמה. התגנבתי למחסן שאני משרת בוא וסחבתי אקדח במגף שלי, וכן. נשארתי קבע בצבא, בגלל הפחד שלי לחזור לעולם שברנדון קיים בו. בחלומות שלי הוא היה אדום ושעיר, דוקר אותי בלהב מלובן. וצליל התקיעה נשמע כמוזיקה לאוזניו, ברנדון גר חמישה רחובות ממני. עם אישה אך לא ילדים, יופי… פחות כאב, הלכתי בג'אקט השחור שלי והסתרתי את פרצופי וציפורניי הארוכות. הפחד היה כל כך אז, הגעתי לביתו והרגשתי את לחישות השטן באות ממנו. מכונית אשתו לא נמצאה בחיינו, כנראה שנסעה לעבודה ונשמרה למשמרת. הוא פתח את הדלת, אותו האדם המתועב שפתח את דלתות הייסורים לילד צעיר ונאה. הכיתי אותו בפרצוף את אותו מירקל שעשה לי את אותו הדבר כל שעה ויום, החזקתי בחולצתו והשלכתי אותו על השיש של מטבחו. הוא פתח את המגירה כשראשו מדמם מכאב חד. הסתובבתי והרגשתי כאב אדיר בכתפי, עצם חד היה תקוע שם, סכין מטבח הוצאתי אותה בחריקת שיניים… "לא בבקשה, יש לי אישה! רג… רגע? אתה לא ברנדון?, אחי תשמע אני לא ידעתי א… אני מצטע-" הנפתי אותו והצמדתי את גופו הרזה לקיר, "אתה חייב לי שש שנים מחיי וכנראה את כל השנים שנותרו חתיכת בן של ז****" הסכין שיספה את גרונו כמו חמאה, הדם ניתז על פרצופי, הדם החם שתחושתו הייתה מוכרת כל כך, הוא השמיע קולות של חניקה ובליעה. הוצאתי את האקדח מכיסי ולחצתי על ההדק, קול מלאכים נשמע. שהוא שקט, ראשו של מירקל דימם והמטבח היה שרוי בשלולית חמה של אדום. נשארתי שם… צוחק, כשהמשטרה לקחה אותי וכשאשתו ירקה עליי והצמידה לי פנס מתחת לעיניי, א
אני ג'ייק גרין התעללו בי ואני מצאתי נקמה,
סוד נשאר סוד עד שמופרה
עכשיו אני חופשי,
עם הדם של האויב על חולצתי
תגובות (3)
זה הסוף???
זה חתיכת סיפור עצוב…
הי רוני כמה שהסיפור שלך עצוב פשוט עצוב והכתיבה שלך כמו תמיד מהממת ממתינה לסיפורים נוספים שתכתב ותרגש אותנו בהצלחה ממני בקי ♥♥♥
שבה ומבקשת ממך רוני כי תמשיך לכתוב כייף לקרוא את הסיפורים שלך תודה בקי ♥♥♥♥