סודות פרק 4

"בואי, אעזור לך לצאת מהאוטו", ז'אק פתח את הדלת של הרכב ותפס אותה, מניח את ידה על כתפיו, הוא תפס אותה במותן ומשך אותה החוצה בעדינות, "אל תדרכי על הרגל, זוכרת?"
"כן, תודה".
"אני יכולה לבקש מכם עוד טובה אחת קטנה?"
"בכיף".
"אתן לכם כתובת, זה לא רחוק מכאן, האוטו שלי נמצא שם, והתיק שלי נפל על הרצפה מאחורי הבית. תגידו לשוטר שבטח יהיה שם שאני שלחתי אתכם להביא את התיק שלי ואת הרכב. בתוך התיק יש מפתחות לאוטו".
"אוקיי, נחזור מיד".
היא נתנה לז'אק את מספר הטלפון שלה למקרה שיתקלו בבעיה ושלחה לו את הכתובת עם הקוד לאוטו בהודעה.

"נדלקת עליה, אה?" אית'ן דחף את ז'אק קלות בכתפו כשיצאו מהרכב בכתובת שקירה נתנה להם.
"היא ממש חמודה, מה אתה רוצה?"
"אני חושב שגם היא נדלקה עליך", הוא קרץ לו.
"מצטער, אין כניסה", השוטר בפתח הבית עצר אותם.
"קירה קלארק שלחה אותנו".
"היא נחטפה, אנחנו עורכים חיפושים".
"היא בבית שלה עכשיו, מצאנו אותה במרחק של יותר מ100 ק"מ מפה. אתה מוזמן להתקשר אליה לבדוק, היא ביקשה שנביא לה את התיק שלה ואת הרכב שלה".
"רגע, אני צריך לבדוק את זה, והרכב שלה עם התיק נמצאים כרגע בתחנת המשטרה".
"איפה זה?"
"מפה אתם נוסעים שמאלה ישר עד צומת T שם תפנו ימינה, תראו את התחנה מימינכם".
"תודה".
הם קפצו לרכב ונסעו משם.
"אני מחפש את שון פול?" ז'אק ניגש לשוטרת שישבה בדלפק הקבלה.
"ומי אתה?"
"ז'אק לייטן, נעים מאד".
הפקידה הסתכלה עליו במבט משועמם, "הוא לא פה, המשמרת שלו מתחילה עוד חצי שעה".
"אז אני צריך מישהו שיכול לעזור לי!".
"לא יכולה", היא ניסתה להיות קשוחה אבל זיק בעיניה הוכיח שהיא נפלה בקיסמו.
"נו ז'אק, מה קורה?" אית'ן נכנס לתחנה על פניו הבעה של חוסר סבלנות.
"הפקידה פה לא עוזרת לי", ז'אק הסתובב וקרץ לאית'ן, מסמן לו באצבעו שיתקרב.
הפקידה הפסיקה ללעוס את המסטיק והסתכלה על אית'ן במבט בוחן, "איך אני יכולה לעזור?"
"אני צריך את התיק של קירה קלארק ולדעת איפה החנו את הרכב שלה, כדי שאוכל לקחת אותו".
"קירה נעלמה אתמול באמצע היום. אתם יודעים משהו עליה?" קול מאחוריהם גרם להם להסתובב.
"ואת יכולה לעזור לנו?" אית'ן ניגש את הבחורה הצעירה שהלכה לכיוונם.
"אני חוקרת מרי גרין, אני חוקרת רצח שקירה קלארק מנסה לחקור גם כן, היא הייתה אתמול בזירה ונעלמה. נחטפה ככל הנראה".
"אז היא עכשיו בבית שלה", השיב ז'אק, "והיא מבקשת את הרכב שלה והתיק גם כן", הוא המשיך, בוחן את תגובתה למה שאמר, "תוכלי לעזור לי?"
"אם היא באה פה, למה היא לא באה בעצמה לבקש? איפה היא הייתה?"
"היא נקעה את הקרסול, וביקשה אותנו שנעזור לה קצת. הבאנו אותה הביתה. את כל שאר השאלות את יכולה להפנות אליה".
"מה אתם יודעים על הרצח?"
"רק מה ששמענו בחדשות".
"טוב, אתן לכם את התיק שלה, תמסרו לה שאגיע אליה בעוד כשעה, בסדר?"
"כן גבירתי החוקרת".

-בינתיים-
קירה שכבה על הספה בביתה כשהטלפון שלה צפצף.
הודעה נכנסת:
ז'אק: את מוגדרת כחטופה. אנחנו בדרך לתחנת המשטרה לנסות להבהיר את העניינים.

"אוי לא. הם חושבים שנחטפתי", מלמלה לעצמה בשקט.

קירה: תודה. אין כמוכם.

הטלפון שלה נדם למשך כרבע שעה ואז קיבלה הודעה נוספת.

ז'אק: המצב נראה מסובך, אנחנו בדרך אלייך. ואיזו חוקרת בשם מרי גרין אמרה שהיא תגיע אלייך בעוד כשעה.
קירה: אוקיי, תודה על העדכון. מחכה לכם.

היא הניחה את הטלפון לידה בדיוק כשמישהו דפק בדלת.
"כל כך מהר?" אמרה לעצמה, ובקול אמרה, "אפשר להיכנס".
הדלת נפתחה אך לא ז'אק ולא אית'ן עמדו בפתח.
"אלוהים ג'וני! מה קרה לך?" היא נבהלה וקפצה מהספה שוכחת שהרגל שלה נקועה.
ג'וני עמד בפתח הבית כשחולצתו מטונפת מדם, אחת מידיו נחה על ביטנו ועצרה דימום. הוא התמוטט בפתח הבית כשמשפט אחד בפיו, "קירה, עזרי לי, בבקשה".
עיניו נעצמו ונשימותיו הפכו קלושות.