ניקולס אדון החושך -פרק ד'-

יצאנו מהמפקדה ופסענו לכיוון המסוק. נכנסנו לתוכו והוא המריא בקלילות, והמשיך לטוס במתינות, דבר שלא גרם לי כאב ראש.
"שמעתי שסוכן נוסף אמור להצטרף אלינו בבלגיה…" סינן אלפרד.
"מי זו?" שאלתי.
"ויקטוריה קרטר." השיב. ג'ק תקע בי מבט מוזר, ואז אלפרד מיהר להפסיק אותו.
"לא, היא לא בשבילו." סינן באוזנו של ג'ק.
"למה אתם מדברים אליי בגוף שלישי?!" צעקתי.
"ולמה אתה חושב שאני וויקטוריה לא נ-, זה, אתם יודעים." אמרתי.
"כי היא לא מחבבת אמריקנים." השיב.
"אני בריטי." התקלתי אותו.
"אין אצלך רציניות. יש רק ציניות." אמר.
"אולי, ואם בכל זאת היא תתאהב בי?" שאלתי.
"לא היא לא!" צרח.
"שנתערב?" אמרתי. כנראה הצלחתי להשתיק אותו.
"מגניב להיות איתך." אמר ג'ק.
"תודה." הסמקתי.
"לא, באמת, הרבה חושבים שאתה סוכן מוכשר מאוד." הוסיף.
"למה? אני עבדתי רק עם שישה אנשים בקושי, ועברתי רק שמונה מבצעים!" אמרתי.
"זה לא זה שאתה משתתף בהרבה מבצעים, הם מחשיבים לפי אופן העבודה…"
"מה זאת אומרת אופן עבודה?!" שאלתי.
"זה זה שאתה לפני רגע הגנת על ליאופולד ומקס כדי שיעבירו עשרים ראשי נפץ למסוק, זה זה שבשביל לעשות זאת נלחמת בעשרות אנשים ויצאתי ללא פגע, זה זה שהצלת טיסה לוושינגטון וצנחת לכאן, זה מה שאופן עבודה אמור להיות." אמר.
"היית יכול לעשות את הכל בדרך אחרת." הוסיף.