ניקולס אדון החושך -פרק ג'–

קמתי, כולי כואב והתיישבתי על כיסא הטייס. החזקתי בהגה, אשר משך אותי עמו קדימה. נאבקתי בו בכל כוחותיי, ובסופו של דבר קראתי בכריזה:
"אני צריך טייס משנה דחוף! זה מקרה חירום!" אמרתי. לאחר חמש דקות הגיע מישהי והתיישבה על כיסא טייס המשנה.
"אני חייב להגיע לוושינגטון. אחר-כך הכל בידיים שלך." אמרתי. שנינו ניסינו להשאיר את המטוס באוויר כמה שיכולנו, בעודני קורא לכוחות הצלה. הצלחתי להטיס את המטוס עד לקצה האוקיינוס האטלנטי, ומכאן בגובה של ארבעים אלף רגל איבדתי שליטה על המטוס. הכנתי את המצנח ועמדתי לקפוץ, אך שכחתי לומר משהו לטייסת המשנה.
"את עושה לי בחילה,
את טייסת נוראה,
אני מרגיש עכשיו זוועה,
יש לי חשק להקיא,
אני אתפוס אותך, חכי-חכי,
את עושה לי לחץ דם,
אני כבר שבוע לא נרדם!" צרחתי עליה, ושמעתי אותה פורצת בצחוק. קפצתי לעבר עיר הבירה, וושינגטון ונחתתי על משאית, ממנה ירדתי לאחר כמה שניות לעבר המדרכה. ניתקתי את המצנח והזמנתי מסוק שיוביל אותי למפקדה. לאחר כעשרים דקות הגיע המסוק ופתחתי בריצה לעבר הדלת. פתחתי אותה וגיליתי שכנראה כולם היו בהפסקת קפה או בישיבה (אותו דבר).
"שלום." אמרתי בשיא הרוגע, בעודני עצבני ומלא זעם.
"שלום." השיב המפקד בנימתי.
"אתה מוכן להסביר לי למה אני אמור להציל את טיסת שש-שש-שש לוושינגטון, אחרי שהמסוק שלנו עזב ונותרתי לבדי, תקוע בשום-מקום, כדי להגיע לכאן?" שאלתי אותו.
"מקס מת. ליאופולד נעדר. ראשי הנפץ התפוצצו." השיב. נלחצתי עד מאוד מדבריו.
"הנשק התפוצץ כשעזבת את רוסיה. החלטנו לא לסכן יותר מדי חיי אדם. המסוק של ליאופולד ומקס התרסק בגרמניה." הוסיף.
"הרוסים עצבניים ומאשימים בכל אותנו, אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון. מישהו חיבל במסוק שהעביר את ראשי הנפץ." אמר.
"למי יש אינטרס לעזאזל לפגוע באמריקנים ולגרום למלחמת עולם שלישית?" שאלתי.
"לאף אחד. למישהו יש אינטרס לפגוע ברוסים, כך שהאמריקנים ינצחו אותם לפני פרוץ מלחמת עולם שלישית." ענה.
"למי למען השם?" הקשתי.
"זהו איגוד של עריקים רוסיים שרוצים לשים סוף למעצמת-העל רוסיה. מספרם עומד על כעשר אלף אנשים. יש להם משהו שנקרא "יום אפס", בו יתקפו את רוסיה כשדעתה תוסח על ידינו. אנחנו חייבים למנוע מהם לחבל בכל הקשור לרוסים אחרת אנחנו נתפוצץ פה. אני יודע שהם לא יצליחו לנצח את רוסיה, אבל עד שהם יתקפו הרוסים יאשימו אותנו ורק אותנו בכל מעלליהם. אתה וכמה מלווים שנצרף אליך אמורים למצוא את המפקדה שלהם ולהתנקש בעשרת המנהיגים ובסגניהם. תירו כדי להרוג." אמר.
"הנה המלווים שלך." אמר ושני נערים בגילי, אחד שחור שיער ואחד בלונדיני, שניהם באותו הגובה.
"זה ג'ק איירו בולדווין," הוא הצביע על שחור השער.
"וזה אלפרד בלאק." אמר והצביע על הבלונדיני.
"נעים להכיר, אני ניקולס." אמרתי ולחצתי את ידם.
"הנה, שלושה כרטיסי טיסה לבלגיה." אמר והושיט לנו שלושה כרטיסים.
"לא-לא-לא, לא כל כך מהר, אני לא בא לשם במטוס!" מיהרתי להתנגד.
"אז במסוק…" רטן המפקד.
"אתם תטוסו קודם לקנדה, משם לדנמרק, לאיסלנד, לאירלנד ולשוויץ, שם תיכנסו לבנק. חשבון הבנק של כל אחד מכם כתוב על דף במזוודה שלכם. אתם תקבלו שם כמה דברים חמודים ומשם תגיעו כבר בכוחות עצמכם לבלגיה. זו התחנה הסופית. אתם תמצאו כמה נשקים וכל השאר תלוי בכם. נסו להרוג כל אחד כשהוא לבד." אמר.
"הנה קצת דמי כיס." אמר ונתן לכל אחד מאיתנו מזוודה מלאה במזומנים.

______________________המשך יבוא!________________________________