ניקולס אדון החושך -פרק א'-

"עצור." סינן ליאופולד וחסם את דרכי בידו. אילולא היה עוצר אותי הייתי ממשיך והשוטר שהסתובב בסמטה היה מכסח לי את הצורה.
"הוא הלך." סינן מקס. המשכנו שלושתנו להתגנב לעבר בניין ענקי.
"המכון לגרעין ולנשקים ביוכימיים." הקריא ליאופולד.
"מה?" שאלתי.
"המקום הזה שבו מייצרים פצצות אטום ודברים דומים."
"היית אומר…" לחשתי. התקדמנו בזריזות לעבר דלת הזכוכית, אך גילינו למרבה הצער שהיא נעולה.
"זה נעול." אמר מקס.
"אין בעיה, אני אפרוץ את זה." אמרתי. שלפתי מכיסי אולר שוויצרי וניסיתי לפתוח את הדלת. מכיוון שזה לא נחל הצלחה פתחתי את הדלת בדרך מקורית יותר.
"או-הא-יו!" צרחתי, ורצתי לעבר הדלת. הזכוכית התפוצצה ונפלתי על הרצפה הלבנה.
"מטומטם שכמותך!" צעק מקס.
"לפחות האזעקה לא הופעלה." אמר ליאופולד. שנייה לאחר שאמר את דבריו האזעקה השמיעה את קולה העולה ויורד.
"אתה והפה הגדול שלך…" אמרתי וזרקתי שבר זכוכית לעבר הרמקול. הוא חדל מלהרעיש.
"תאבטחו את האזור אני מיד חוזר." אמרתי. התקדמתי לעבר חדר קטן עם סמל של עיגול ושלושה משולשים בתוכו. היו שם כמה חביות מאורכות מוזרות. הרמתי כמה והעברתי אותן ללובי הכניסה. חזרתי לשם שוב והעברתי בסה"כ בערך כעשרים חביות.
"אבל איך נעביר את זה?" שאל ליאופולד.
"הרי אין לנו מכונית או כלי תחבורה אחר שיכול להעביר אותנו ואת זה!" הוסיף.
"מי אמר?" אמרתי. ליאופולד הרים גבה. לקחתי את מכשיר הקשר שלי, הדלקתי אותו ואמרתי לתוכו:
"החביות מוכנות."
"כן אדוני, שולח את המסוק." בקע קול מן המכשיר.
"הוא יהיה בנקודת האיסוף בעוד כרבע שעה." אמרתי.
"בינתיים תשמרו שאף אחד לא ייכנס ולא יצא מכן. אם אתם רואים משהו זז אל תהססו לירות בו. אבל רק אל תירו בי בחביות. הן חייבות להישאר שלמות אחרת חצי מהמדינה הזו תושמד." הוספתי. עליתי במדרגות לעבר המרפסת והבטתי לעבר הרחוב הריק, תר אחר תנועת אנשים. עברו כעשר דקות, אך כל מה שראיתי היה רק חתול אדמוני שקפץ על עץ קטן. שנייה לאחר מכן החתול החליק מהעץ ונפל על האדמה הצחיחה.
"עוד שתי דקות…" לחשתי לעצמי. ירדתי ללובי הכניסה שם חיכו לי ליאופולד ומקס.
"המסוק הגיע?" שאלו.
"עוד רגע הוא יגיע. אני שומע את משק כנפיו." השבתי.
"פולשים!!!" צרחו קבוצת אנשים חמושים. שילחתי לעברם קליעים במהירות לא אנושית והם נוטרלו תוך פחות משתי דקות.
"אדוני, המסוק מוכן." שמעתי קול.
"תחכו עוד עשר דקות." אמרתי. קבוצה נוספת של אנשים הגיע ויריתי בהם.
"אני שומע עוד כמה מגיעים! מקס, קח את החביות ותכניס אותן למסוק! בעוד כעשר דקות ניפגש שם!" צעקתי. הוא קשר אל גבו מספר חביות מלאות בחומר נפץ רדיואקטיבי ועוד שתי חביות נטל בידיו. כדקה לאחר שיצא הגיע הקבוצה הבאה.
"רימון!" צעקתי. זרקתי אותו בחזרה אל הקבוצה וכולם התפוצצו בבת אחת. למרבה המזל החביות לא ניזוקו.
"ליאופולד! לך עם מקס והעבר את החביות למסוק! אם אני לא אבוא בעוד חמש דקות תעזבו בלעדיי!" שאגתי עליו.
"אבל-"
"זו לא בקשה, זו פקודה!" קטעתי אותו. הוא לקח עוד שש חביות בערך. מקס חזר לבסוף. הוא לקח עוד מספר חביות. הקבוצה הבאה התקרבה. ליאופולד ומקס חזרו ולקחו את שאר החביות. הקבוצה עמדה בפתח. ניסיתי לירות בהם אך לא נותרו לי קליעים. נטלתי מזרק אטרופין וזרקתי על הקבוצה חבית מסוג אחר. הזרקתי ללבי את האטרופין והסתלקתי מהאזור, צופה בגופם מתעוות וניזוק. רצתי לעבר נקודת האיסוף, אך המסוק לא היה שם. גם מקס וליאופולד לא היה שם.

___________________המשך יבוא!______________