נחטפתי!!…פרק 6

רציתי למות, רציתי להתאבד, אין לי חיים בלי אבא!!!!!!

"אמיל, אני… אני מצטער". סאם אמר לי,
"אתה מצטער?! טוב שכך!!" דחפתי אותו ורצתי, לאן? אני ממש לא יודעת,
פשוט רציתי לרוץ רחוק רחוק, שלא אראה אף אחד יותר בחיים, רציתי להצטרך לאבא שלי,
לא רציתי לחיות בעולם שאין בוא את אבא, הוא יהיה חסר לי, הכי בעולם,
ודווקא עכשיו?! שמעתי את הקול של אימא, היא קראה לי, לא עניתי, חיפשתי פינה נוחה בא אוכל לשבת ולחשוב בשקט, נזכרתי שכשהייתי קטנה, אני ואבא שלי היינו עולים על העצים ומשחקים ביחד,
עליתי מהר לעץ, לא רציתי שאימא תמצא אותי, עליתי לצמרת העץ, הייתי עייפה, שמתי את הראש בעדינות על ענף, ונרדמתי…
התעוררתי בבעלה, חלמיתי חלום מוזר, חלמתי שאני וסאם תלויים על שני חבלים בחדר כלשהו,
אני בוכה, וסאם אומר לי כמה שהוא מצטער.. התמתחתי, ירדתי למטה לאט, אבל אחריי דקה,
שמעתי את הקול של יוסי, חזרתי במהירות למעלה,
הסתכלתי למטה וראיתי את יוסי עם עוד כמה אנשים מחזיקים את ג'יני אימא וסאם,
רציתי לעזור אבל.. פחדתי..
"אמילי?! אמילי?!", קרא לי יוסי,
"בואי, אל תפחדי", הוא ממשיך, "אמיל, לאא, אל תעשי את זה!!", צעק סאם..
הם המשיכו ללכת לעבר היציאה של היער, אני ירדתי במהירות למטה,
ולא ידעתי מה אני הולכת לעשות, ידעתי שאימא לא תרצה שאקריב את עצמי,
אבל.. אם יקרה להם משהו? אני בחיים לא אסלח לעצמי,
יצאתי בריצה מהיער, רצתי לביית, חשבתי אולי יוסי שם, אבל לא היה אף אחד בבית,
הבית נשאר בדיוק כמו שהיה ביום שחטפו אותי,
עליתי לחדר מהר, לקחתי סוודר וכובע, לא רציתי שיזעו אותי, הלכתי למקלחת, התקלחתי, היה לי כיף להתקלח, סוף סוף להרגיש מים חמים, שעוטפים את כול גופי,
כמובן שסגרתי את הדלת במנעול, אבל הדלת הראשית לא סגורה,
לא חשבתי שיוסי יבואו לכאן….
הרי הוא מחזיק בכול המשפחה שלי, לא?!