נותרנו לבד

היא פשוט השאירה אותי לבד. השאירה אותי כאן, בעולם העגום הזה וחסר התקווה, העולם השבור הזה. הייתי בטוח שהיא תישאר לצידי לנצח. שהיא תנגב את דימעותיי בכל פעם שאבכה, שהיא תרחיק ממני את כל הסיוטים, שהיא תגן עליי בכל פעם ופעם שאני מפחד. היא הבטיחה שהיא לא תעזוב אותי לעולם. אבל היא הפרה את ההבטחה הזאת. כעת האקדח שהיא נשאה כשהלכה לעבודתה נמצא בידה הרפויה, וראשה מלא בדם דם דם. היא עזבה אותי לבד לבד לבד. היא לא חשבה עליי, לא באמת היה לה איכפת ממני! אם היה לה איכפת ממני היא לא הייתה משאירה אותי כאן! היא הייתה לוקחת אותי איתה!! למה לא לקחת אותי איתך!? החיים שלך לא היו כאלה קשים! למה התמקדת רק בצרות שלך ובקשיים שלך ולא הסתכלת על חייהם של אחרים!? לא חשבת כמה שיהיה לי קשה בלעדייך!? זה בלתי נסבל ככה. היית עד כדי כך שקועה בתוך הבועה שלך שלא שמת לב מה קורה בבועה שלי?? אז הנה אני כאן, עם הרובה שלך ביד וסכין בגב, מחכה להפטר מהצרות שלי בדיוק כמוך. אני הולך להצטרף אלייך בקרוב מאוד, ואז אף אחד מאיתנו לא יהיה יותר לבד לעד.