נון סטופ – פרק 34 – הבלתי-ייאמן
נשימתי נעצרה.
מה לעשות? מה לומר? איך להגיב? האם להגיד את זה לבראד? האם לומר לקלארה שאביה חי? האם לומר לה שהוא מרושע והוא חטף אותי? מה לעשות?
החלטתי קודם כל להגיד את זה לבראד. הוא חייב לדעת את זה. אמרתי לו: "בראד, בוא שנייה. אני צריך להגיד לך משהו." קלארה נראתה לי נעלבת, אבל זה לא משנה עכשיו. בראד צריך לדעת שמנהל סוכנות הרשע הוא אביה של קלארה! והוא כבר יחשוב מה לעשות. הוא יגיד לי מה אני צריך לומר או לעשות. הוא חכם, והוא יידע את זה. אני בטוח.
התקדמנו למסדרון. לא היה שם אף אחד. בראד אמר לקלארה שעוד מעט נבוא. כשראינו שאין שם אף אחד ואף אחד לא שומע אותנו, אמרתי: "אתה לא תאמין."
"מה?" שאל אותי בסקרנות.
"זה שחטף אותי – והוא גם המנהל של הסוכנות – הוא אביה של קלארה! הוא לא מת, אבל הוא רשע!" ניסיתי ללחוש כדי שלא ישמעו אותנו.
"מאיפה אתה כל כך בטוח? למה אתה חושב את זה?" שאל אותי.
"כי הוא מתאים בדיוק לתיאורים שלה!" הייתי להוט.
"אני לא יודע מה להגיד לך." אמר לי, "זה נשמע כמו טירוף אחד גדול!"
האמת שהוא צודק. ואני גם לא יודע מה לעשות. כמה זמן אני אשאר בפנימייה הזאת? עכשיו, כשאני חושב על זה, זה סתם מסכן אותי יותר ויותר! אני צריך לחזור הביתה, להיות רחוק כמה שיותר מהסי. או. או!
ואמרתי לו את זה, עכשיו. "בראד, אני חושב שאני צריך לחזור הביתה." נלחצתי, "הרבה יותר מסוכן שאני כאן, כשהמקום האמיתי של הסוכנות הוא שני קילומטר מכאן. אני מוכרח לחזור הביתה." אמרתי.
הוא הנהן במרץ. "אני מבין אותה לגמרי, ואני בא איתך."
לא האמנתי. "נו, בראד. די לדבר שטויות. אני אהיה בסדר, אתה לא צריך לדאוג." אמרתי. הוא לא התכוון שהוא באמת יבוא איתי. מה פתאום. בשבילו, עדיף לו להישאר כאן ולא להיות קשור לכל העסק הזה. עכשיו כשאני חושב על זה, גם לא הייתי צריך לערב אותו בכל מה שקשור לסוכנות.
"לא, לא!" אמר לי, "אני מתכוון ברצינות! אני בא איתך! לא אתן שיהרגו את החבר הכי טוב שלי!" עכשיו זה נשמע מוזר. גם שיהרגו אותי, וגם את החבר הכי טוב שלו. איך אני החבר הכי טוב שלו? רק שלשום הכרנו. זה לא יכול להיות.
מה, לא היו לו חברים אחרים לפניי? אני היחיד, שאני הופך להיות החבר הכי טוב שלו? "בראד, אני לא יודע מה להגיד. איך אני החבר הכי טוב שלך, כשרק אתמול או שלשום נפגשנו?"
הוא גיחך. "האמת, יש לי וידוי קטן. לא היו לי חברים אחרים לפניך. אתה היחיד, והראשון." לא האמנתי. כל כך חשוב לו לעזור לי, וללא ספק הוא חבר אמיתי.
תגובות (0)