נון סטופ – פרק 32 – פריקה
"הכל התחיל מאז שהייתי קטנה. נולדתי ברוסיה. בגיל שלוש עליתי לארץ." אמרה קלארה. כבר אז ראיתי דמעות עולות בעיניה. הסיפור שלה כנראה כל כך כואב, שכבר ממש מעניין אותי מהו. הסתכלתי על בראד, נראה היה שקשה לו לשמוע מה קרה לה.
היא המשיכה, "עליתי לארץ עם אבא שלי. אמי מתה איך שנולדתי. אף פעם לא ראיתי אותה, מלבד שתי תמונות." היה נראה שהיא מתחילה להתייפח ופורקת את מה שיש לה על הלב. "זה היה כל כך קשה, כל כך עצוב, לחיות בלי אמא מאז שאני קטנה.
"אני במיוחד רגישה, וזה קשה. זה מאוד קשה. בראד, אני יודעת שגם אתה גדלת בלי אמא ובלי אבא, אבל איתי זה היה אחרת. זה שונה. אין לי שום זיכרון ממנה – " התייפחה קלארה, אבל בראד קטע אותה. ידעתי גם למה.
"גם לי אין." אמר בראד. "אמי מתה איך שנולדתי."
"באמת?" היא התפלאה. "נכון שזה קשה? שאין לך אפילו זיכרון אחד מאמא, זיכרון אחד קטן." היא ממש בכתה לי מול העיניים, "זה כל כך כואב!"
הבנתי שזאת פריקה. היא פורקת את מה שיש לה על הלב כל כך הרבה זמן. כנראה היא הרבה זמן לא בכתה ככה, ולא בגלל זה. היא כנראה תמיד שמרה את כל הסיפור שלה בלב כל כך הרבה זמן, שעכשיו היא כבר לא יכולה לשמור יותר. היא חייבת לספר למישהו, לדבר איתו ולבכות איתו. אז עכשיו זאת כנראה הזדמנות טובה בשבילה.
ידעתי שקשה לה מאוד לספר את הסיפור, אבל גם רציתי קצת לזרז אותה. כמובן שלא יכולתי. מה, היא בוכה ככה ואני אגיד לה "אולי תתקדמי כבר?" לא. מה פתאום. אני לא יכול. אני צריך לעזור לה. לא הבנתי מה אני עושה עד שקמתי וחיבקתי אותה.
זה כנראה קצת הרגיע אותה. כנראה הרבה זמן לא חיבקו אותה. אולי זה באמת מעט חשוב לה. הדמעות זלגו על לחיה. מזווית העין ראיתי שבראד מוחה את הדמעות. הבנתי למה. זה מזכיר לו את אמא ואבא שלו, שהוא לא ראה אותם מעולם ולא זוכר כלום מהם.
הבנתי שכל זה לא קרה סתם. קרה משהו בלידתם. משהו שלא היה צריך לקרות. ואני מנחש שזה הכל בגלל הסי. או. או. אבל מעניין למה. למה הם עושים את זה? מה המטרה שלהם? מה, הם פשוט רעים והם רוצים לרצוח אמהות כשהן יולדות ולהרוג את כל המשפחה שלהן? אני לא מבין כלום.
או שכלום לא קשור לסוכנות הזאת? אולי בכל זאת הכל בראש שלי? אני לא יודע. קלארה צריכה להמשיך את סיפורה. יש לי הרגשה שזה שווה לחכות כל כך הרבה זמן. יש משהו בקלארה, משהו שמזכיר לי מישהו.
אבל אני לא יודע את מי.
תגובות (0)