נון סטופ – פרק 30 – לילה

לא חשבתי פעמיים ורצתי אחריה.
"קלארה, קלארה! חכי שנייה!" צעקתי כדי שתעצור. אבל היא לא עצרה. "מה קרה?" שאלתי. ואז היא עצרה והתנשפה. היא התנהגה עכשיו מוזר. רק לפני רגע היא רצה שנכיר, ואז שאלתי אותה איך היא הגיעה לפנימייה הזו והיא השתנתה לגמרי. ההתנהגות שלה נהייתה שונה – התחילה לרוץ, להילחץ, כאילו זה מזכיר לה רגעים מאוד לא נעימים שהייתה מעדיפה לא לדבר עליהם.
אבל אני הייתי חייב לדעת מה אלה הרגעים האלה. אני מוכרח. זה היה עוזר לי מאוד. ולכן שאלתי אותה, "מה קרה? איך הגעת לפנימייה הזאת?" דיברתי לאט וניסיתי להישמע רגוע. היינו באמצע מסדרון ריק מילדים ונערים.
היא הסתובבה אליי. ראיתי בעיניה דמעות. "בבקשה ממך… בוא לא נדבר על זה…" אמרה.
"אבל למה?" שאלתי. רציתי לדעת את התשובה.
אבל היא לא ענתה, והתחילה ללכת משם. היא השאירה אותי שם לבד, ולא ידעתי מה לחשוב.
***
הלכתי לבראד. השעה הייתה מאוחרת, אבל רציתי לדבר איתו. הייתי בחדר הגדול עם הילדים הרבים. "בראד!" לחשתי לו. יכול להיות שהוא נרדם? הסתכלתי בשעון על הקיר. השעה עשר וארבעים. יכול להיות שהוא נרדם.
בדיוק מתי שבאתי לחזור למיטה, הוא אמר לי: "אורן? מה קרה? רצית משהו?"
"אני חייב לדבר איתך." אמרתי לו.
"עכשיו?" שאל. לא. אני לא יכול לדבר איתו עכשיו, כשהוא חצי רדום. פשוט קלארה… מאוד מסקרן אותי מה הסיפור שלה, ואני לא מצליח להירדם. חשבתי שאולי הוא יודע. אולי הוא יכול לעזור לי. אז מה אם היא לא רוצה להגיד לי? אני חייב לדעת!
"לא, לא. עזוב." אמרתי לו. נדמה היה לי שהוא עצם את עיניו, ואז אמרתי, "אני רואה שאתה ישן."
ואז הוא קפץ מהמיטה. "מה? לא, לא, לא, לא. מה פתאום. אני לא ישן. הנה, בוא." הוא נעמד ונעל קרוקס. "בוא, נלך למבואה, רק שלא נעיר כאן אחרים. הם מאוד מתעצבנים מדברים כאלה." אמר.
"לא!" לחשתי. "אין בעיה שנדבר מחר. באמת. לא קרה כלום. אני הולך לישון." ראיתי שהוא לא מתנגד, למרות שעניין אותו על מה רציתי לדבר איתו.
"אתה בטוח?" שאל אותי.
"לגמרי," עניתי לו. הוא חזר למיטתו והתכסה בשמיכה. הוא כנראה ממש עייף שהוא לו משכנע אותי לספר לו. זה מה שרציתי שיעשה. בכל זאת, יכול להיות שמחר אני כבר לא אהיה בחיים. אני צריך להסתתר מפני הסוכנים ההם, והם יכולים לבוא לכאן כל שנייה, כל רגע, לחפש אותי, לבדוק אם אני כאן.
אבל עזבתי. אני כבר אדבר איתו מחר. חזרתי למיטה. התכסיתי בשמיכה, אבל ישבתי. הייתי מלא במחשבות. על קלארה, על הסיפור שלה, על בראד ועל הסוכנים, על מקרי המוות שבאשמתם בראד הגיע לפנימייה הזו. וחשבתי, אולי גם בגלל מקרי מוות קלארה הגיעה לפנימייה הזו? אולי בגלל זה היא לא רצתה לדבר על זה, כי זה הזכיר לה את המוות של ההורים שלה?
כן. אני כמעט בטוח בזה. ההורים שלה, המשפחה שלה מתו. בדיוק כמו בראד. וזה מוזר. אולי יש קשר עמוק בין בראד לקלארה, שבגללו משפחתם מתו? אני צריך לברר את העניין הזה. יש לי כל כך הרבה מחשבות, ואולי אני בכלל סתם מרחיק לכת? אולי כל מה שאני חושב ומדמיין, בכלל לא נכון?
אולי בגלל משהו אחר, קלארה לא רוצה לומר לי איך היא הגיעה לפנימייה הזו? ברור שזה לא רק בגלל המוות של ההורים שלה. אולי זה משהו אחר, שהיא פגשה מישהו, או משהו שהיו ההורים שלה או שהם עשו? או שאולי ההורים שלה רצחו ואז הם נרצחו? או שההורים שלה בבית סוהר על משהו שהם לא עשו? מה הסיפור האמיתי? אני חייב לדעת. האמת, בגלל שהיא לא אומרת לי מה הסיפור שלה, זה רק מסקרן אותי יותר ויותר. זה רק מעניין אותי יותר, ואני חושב שזה קשור איכשהו לחיים שלי. או שלא. אולי אני סתם מדמיין.
לקח לי הרבה מאוד זמן להירדם, אם בכלל נרדמתי באותו הלילה.