נון סטופ – פרק 29 – היכרות
"אז מה הצבע האהוב עליך?" שאלה קלארה. הבנתי שהיא פטפטנית לא קטנה בכלל. לא יודע אם פטפטנית זאת המילה הנכונה, כי אולי היא באמת רוצה להכיר אותי יותר. אהבתי את זה. לא ראיתי אותה מעולם, והיא מתנהגת כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. זה כיף, וזה נותן אווירה טובה. באמת. כמעט שכחתי שרוצים לרצוח אותי. אבל לא שכחתי.
המהמתי. "אני חושב שלבן." עניתי, ולא יכולתי שלא להתנהג באותו הנימוס שהיא מתנהגת כלפיי. "מה הצבע האהוב עלייך?" שמחתי שאנחנו מדברים והיא מוצאת נושא טוב לשיחה, רק חבל שבראד הלך. מעניין למה.
"ברור שתכלת!" צחקה. לא לקח לה אפילו שנייה לענות. זה באמת קצת מצחיק. איך יכולתי לדעת שהצבע האהוב עליה הוא תכלת? התיק שלה אדום והמכנסיים שלה ורודות… אבל החולצה זוהרת בצבע תכלת. "אז מה המאכל האהוב עליך?" המשיכה 'לחקור' אותי. "אני רוצה שנעשה היכרות!" קפצה משמחה. לא הייתה שנייה אחת שהיא לא הפסיקה לחייך. מוזרה.
שוב המהמתי. לא הייתי מוכן לשאלות כאלה, ואם היא רק הייתה יודעת מה עובר עליי… "אני חושב שפיצה." אמרתי. "ועלייך?" שאלתי, כמובן.
היא שוב קפצה. "ברור שצ'יפס!" צחקה, אני לא מבין מה מצחיק. למרות שאני יודע שחברים טובים תמיד צוחקים על דברים שטותיים שבכלל לא מצחיקים, ואז החבר השני צוחק ואז כולם צוחקים על זה שכלום לא מצחיק וכולם צוחקים… הבנתם משהו מזה? כי אני לא.
"ומה אתה הכי אוהב לעשות בזמנך הפנוי?" שאלה אותי. היא כנראה ממש מתעניינת ורוצה להכיר אותי. חשבתי מה לענות לה. פעם, בדרך כלל לא עשיתי כלום והזמן פשוט טס. כשהיה לי זמן אני הכנתי שיעורים. לא היה לי משהו אחר לעשות. אבל עכשיו… מצחיק שהיא שואלת. אני בעיקר עסוק בלא למות.
לא ידעתי מה לענות לה. פשוט שתקתי. למזלי היא לא שמה-לב לזה בכלל. היא פשוט המשיכה לדבר ולפטפט, ולא חיכתה בכלל שאני אענה. למזלי, כמובן.
"אממ… אני רוצה שנעשה היכרות, שנכיר יותר לעומק. אז – " אמרה, אבל קטעתי אותה.
עכשיו עלה במוחי נושא שיחה הרבה יותר מעניין ומסקרן, אותי לפחות. "רגע, יש לי נושא שיחה, וכך גם נכיר יותר," אמרתי. חיכיתי שהיא תגיב, אבל היא רק שתקה סוף-סוף וכנראה חיכתה שאגיד מה הנושא שעליו נדבר.
לא ידעתי אם זה יהיה ממש חכם לומר את הנושא הזה. אבל לי הוא היה חשוב. לקחתי נשימה עמוקה, ואז שאלתי: "איך הגעת לפנימייה הזאת?" הייתי צריך לדעת את התשובה לשאלה הזו.
הייתה דממה. היא שתקה בפתאומיות. מעניין מה קרה לה, כששאלתי את השאלה הזאת. היא נראתה לי מבוהלת יותר מדי. אולי זה מזכיר לה עוד חוויות מוות, כמו לבראד? אולי באמת הכול קשור לסי. או. או? אני מוכרח לדעת. היא תהיה חייבת לענות לי על השאלה הזאת עכשיו. זה יכול לקדם אותי בחקירה על הסוכנות.
אבל אז היא יצאה מהחדר בריצה.
תגובות (0)