נון סטופ – פרק 27 – סכנה

"אני רוצה לספר לך את הסיפור שלי, איך אני הגעתי לכאן." פתחתי. הוא שתק, כאילו שרק אני אדבר עכשיו. או-קיי, יותר טוב לי. סיפרתי לו את סיפורי מההתחלה: "תקשיב… אני אתחיל מההתחלה, כי ככה הכי תבין.
"לפני כשבוע הרגשתי שאמא משקרת לי, בסוף הסתבר שצדקתי והיא הייתה עם מאמן כושר פרטי ולא סיפרה לי ולאבא. אני הייתי מאוד עצוב ואומלל ממה שקרה ביניהם – הם רבו." אני חושב שבראד אמר לי "מצטער לשמוע", אבל בגלל דופק ליבי המשכתי לספר לו.
"יצאתי מבית הספר, ואז מצאתי את עצמי ביער. ישבה שם נערה בשקט. התקרבתי אליה. ניסיתי לדבר איתה. היא הייתה כל כך לחוצה ורצה אליי עם סכין. היא אמרה לי 'אתה לא מהסוכנות? אתה לא חיפשת אותי? איך הגעת אליי?' לא ידעתי מה לענות לה. כששאלתי אותה מאיזה סוכנות היא אמרה לי c.o.o.
"ואז… לפתע באו אנשים כאלה בחליפות שחורות – אני קורא להם 'הסוכנים' או 'החוטפים' – בדיוק מי שהיא דיברה עליהם! הסוכנות סי. או. או. שמחפשים אותה ורוצים להרוג אותה, אני לא יודע למה. אני גם לא יודע אם למזלי הם באו, כי אם הם לא היו באים הנערה ההיא בטח הייתה הורגת אותי.
"אני והיא רצנו וברחנו. התחבאנו מאחורי עץ. היו יריות ועצים נפלו. זה היה… זה היה כל כך מפחיד…" עכשיו שמתי לב שבכיתי, שרעדתי. היינו במקום בלי אף אחד, והייתה דממה. "אחרי זה ראיתי שדיממתי. הם ירו בי ביד שמאל. ואז… הנערה ברחה בלי לעזור לי. הסוכנים האלה תפסו אותי…" בראד בכה יחד איתי. אני חושב ששאל "ומה קרה אז?", אבל עיניי מלאו דמעות והרגשתי שאני נחנק.
"כשפקחתי את עיניי מצאתי את עצמי במחסן נטוש, כבול לכיסא. חוטף – אני חושב שהוא הבוס שלהם – איים עליי שאגיד לאמי שהכול בסדר איתי ואני לא יודע מתי אחזור. הוא הצמיד אקדח לראשי. בפעם שלאחר מכן כשהתעוררתי, הייתי מוקף באש, עדיין כבול.
"היה לי דחף להיות באש. נכנסתי אליה – " שמעתי את בראד עוצר את נשימתו. המשכתי. "זאת הייתה אש קרה. אש קפואה, והיה לי ממש קר. חשבתי שאני אמות מרוב הקור. לא חשבתי פעמיים והתחלתי לרוץ משם.
"רצתי ורצתי בעוד הסוכנים רודפים אחריי ויורים בי. ואז, בשדה הזה, ראיתי את הפנימייה הזו, ונכנסתי אליה. הגעתי לכאן, וגם – שמעת יריות, נכון? – החוטפים האלה היו כאן והתחבאתי באחד החדרים בתוך ארון.
"אין לי מושג מה הם רוצים ממני… אני רק יודע שאני בסכנת חיים.
אתה חייב לעזור לי, בראד! אין לי מה לעשות! אני מרגיש שכל שנייה שאני חי רק גורמת לי יותר להיחנק!" בכיתי כל כך הרבה, התייפחתי. עכשיו הרגשתי ברצינות כמה כואב היה לי, כמה הרבה עברתי, כמה קשה היה לי ובאיזו סכנת חיים חמורה אני נמצא.
וכשראיתי עכשיו את בראד, הבנתי שעשיתי טעות. למה אני מכניס אותו לזה? מה ייצא לי מזה? שהסוכנים האלה ירצו להרוג גם אותו? זה היה כל כך מסוכן. אני בסכנה. עכשיו התחרטתי על כך. הבנתי איזה טעות עשיתי.