נון סטופ – סוף דבר

שלום לכל הקוראים!
אני מניח שאתם קצת מבולבלים מהסוף המטלטל הזה, אז בואו ואני ארגיע אתכם. הסוף טוב.
מה שקרה לאחר מכן, הוא נותר אך ורק לסוף הדבר, והוא זה.
אורן אכן ערפד עתה, אבל שותה אך ורק דם של חיות, ובשום פנים ואופן לא דם של בני אדם. הוא שמח מאוד לגלות שכך מתנהגת גם קרין. קרין סיפרה לו שסוכנות הסי. או. או. הם סוכנות שרצו לרצוח את כל הערפדים. בנוסף, סיפרה לו שהיא חיפשה אותו כדי לספר לו שהבוס של הסוכנות מת (קרין הרגה אותו בטכניקה מיוחדת ומסתורית.)
קלארה לא הייתה עצובה כלל מזה שאביה מת. נכון שהוא אבא שלה והיא לא ראתה אותו הרבה מאוד זמן, אבל היה בה טיפה אחת קטנה של אושר. בכל זאת, הוא רצח כל כך הרבה משפחות, ובאמת שלאדם כזה לא מגיע לחיות (לאביה קראו דארקו, והוא רצח הורים ומשפחות כיוון שהיה מין היטלר קטן, ואולי הייתה לו מזימה להרוג גם את כל העולם, אבל את זה אף אחד לא יודע. בקיצור, דארקו הוא בן אדם משוגע ומטורף לגמרי.)
הוריו של אורן חזרו להיות ביחד. הסתבר לאורן שהם היו מאוהבים כל הזמן הזה, פשוט לאמו, גליה, היה חסר משהו קטן בחיים. אבל היא הבינה לגמרי (כמובן, אחרי שבנה נעלם) שמאמן כושר לא ימלא לה את האושר הקטן הזה.
ונשאר רק העניין הקטן והאחרון הזה… סרינה, בראד וקלארה. הם חזרו לבית היתומים ונפרדו מאורן לשלום. אם זה לא היה מובן מאליו, סרינה ואורן התאהבו, והם אכן ביחד עתה (בלי זה הסוף לא היה הכי טוב.) אין להם ברירה, אלא להתראות פעם בכמה זמן. מדי פעם היו נפגשים כשאורן היה הולך לבקר את הנערים היתומים, ומדי פעם חבריו (סרינה, בראד וקלארה) הגיעו אליו וביקרו אותו.
בנוסף, בעניין הסוכנות, היא התפרקה לגמרי. כבר לא היה מנהיג, כך שהסוכנים סוף-סוף יכולים להפסיק לעשות את מה שהם לא רצו לעשות במשך כל כך הרבה זמן (לרצוח, אבל דארקו איים עליהם שיהרוג את בנם ואת כל משפחתם.)
וקרין… לא הייתה לה משפחה מעולם. היא גדלה לבד, והיא בעצמה לא יודעת מה קרה עם משפחתה. ולכן הוריהם של אורן (בזכות התחננותו) הסכימו "לאמץ" את קרין, ועתה יש לאורן אחות חורגת. (קרין הצטרפה גם לבית הספר של אורן.)
אה, ו- נ.ב. מי שלא יודע, ערפדים לא גדלים לעולם. הם נשארים תמיד באותו גיל שבו הם הפכו לערפדים, לנצח נצחים!

וכאן תם סיפורינו "נון סטופ". סיפורה על גבורה, אומץ וחברות אמיתית. אני מניח שהשם התאים, לא? הרי אני לא כל כך בטוח שהייתה לכם שנייה אחת בלי דופק הלב המהיר שלכם והמתח האינסופי הזה, נכון?